דברי הנשיא באזכרת הנשיא השישי חיים הרצוג ז"ל

אבא זכרונו לברכה, נולד בתפילת נעילה של יום הכיפורים, ולכן בעצם לפי הדין העברי נולד בי"א תשרי תרע"ט. את חגיגת בר המצווה, והעלייה לתורה, הוא ציין בפרשת "נח" בבית הכנסת ברחוב אדלייד בעיר דבלין באירלנד.

בכל פעם שתיאר את החוויה המעצבת, הוא הזכיר את דרשתו של סבא – הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, לנער הצעיר על פסוקי ההפטרה מספר ישעיהו, בהם נכתב: "ימין ושמאל תפרצי וזרעך גוים ירש… כל כלי יוצר עליך לר יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי". סבא זצ״ל השווה בין העבר להווה, וקרא לבנו לזכור את האמונה בנצח ישראל, נצח ישראל החזק יותר מכל איתני הטבע, מכל משבר ואתגר. "כאשר יעצמו העיניים האלה, והקול הזה ידום לעולם, תזכור את הדברים שאמרתי לך היום", אמר סבא, ואבא, כפי שהעיד על עצמו, המשיך וזכר.

אבא לא קרא את הפסוק הזה רק כהבטחה אלוהית, אלא כצו, כשליחות. שליחות שהוא נשא בגאווה ובעוצמה על כתפיו, כשנלחם בכל כלי שפעל כנגד נצח ישראל. ההיסטוריה, הציבה את אבא, ואת בני דורו – דור התקומה, בפני האתגר הגדול מכולם, עבור העם היהודי, מדינת ישראל והתנועה הציונית משואה לתקומה. ומול כל אתגר אבא היה מהראשונים להתייצב. תמיד בחזית.

בכל התחנות שבהן פעל הוא התמודד עם האתגרים, המשימות, הערכים והיעדים החשובים ביותר שלנו: העלייה לארץ ישראל; ההצטרפות להגנה; הגיוס לצבא הבריטי, הנחיתה בנורמנדיה, המלחמה בנאצים ושחרור מחנה הריכוז ברגן-בלזן; הקמת צה״ל, שורת תפקידי פיקוד ומטה, הקמת אמ״ן, הגעה לדרגת אלוף הפרשן הצבאי ומושל ירושלים ויהודה ושומרון; המעבר לזירה המדינית כשגריר באו"ם ומגינה של ישראל והציונות; ומעל הכול – גולת הכותרת של שירותו הציבורי כנשיא השישי של מדינת ישראל. תמיד ידענו שלא היה גבול למסירות שלו למען עם ישראל. אבא שיקף בעניינו תמיד ציונות שיש בה ערבות כלל יהודית וכלל ישראלית, ושרואה לנגד עיניה את טובת הכלל, טובת המדינה.

חכמינו טבעו את האִמרה ש"אדם לא עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה". אינני יכול לומר, אבא, שכבר עמדתי על דעתך. אבל בשנה האחרונה אני מוצא את עצמי יותר ויותר – נזכר בך, לומד ממך, צועד בעקבותיך. מאז נבחרתי לנשיאות המדינה, אני רואה את הזיכרון ממך ומאמא אורה ז״ל קודם כל כעצה טובה שהורשת לי כאבא וכנשיא.

הציבור בישראל הכיר את דמותך הציבורית. אני הכרתי אותך כאבא וכחבר הכי טוב של אמא. אמא שהייתה המשענת שלך, השותפה שלך, ומקור כוחה של המשפחה שלנו. השנה כשאנחנו באים לאזכרה שלך אנחנו מוצאים את עצמנו גם מול קברה של אמא. אמא ששבה והתאחדה עם אביר חייה. אני מקווה ומאמין שיחדיו, אתם שם למעלה רווים נחת מכך שאנו כאן ממשיכים בכל יכולתנו את השליחות הגדולה שלכם, למען עם ישראל ומדינת ישראל.

תהא נשמתכם צרורה בצרור החיים ובלב העם מדור לדור.