תולדות בית הנשיא

תולדות בית הנשיא

משכן הנשיא הראשון: בית ויצמן ברחובות (1948-1952)

ביתו הפרטי של ד”ר חיים וד”ר ורה ויצמן נבנה ב-1934 בפאתי העיר רחובות. הבית רחב הידיים תוכנן על ידי האדריכל אריך מנדלסון ועיצובו מכיל שילוב מיוחד בין מסורת הארכיטקטורה המודרנית להשפעות מזרח-תיכוניות. הבית הפך לאייקון אדריכלי נודע, והוא כונה בעבר ‘וילה ויצמן’ ואפילו ‘ארמון ויצמן’.

עם בחירתו של חיים ויצמן לנשיא המדינה הראשון, הפך ביתו הפרטי למעונו הרשמי. בני הזוג ויצמן קיבלו על עצמם את המשימה – להפוך את הבית למוסד שלטוני ייצוגי ולתת למקום את הארשת הממלכתית הראויה, וכך היה הבית לאחד מסמלי הריבונות הראשונים של המדינה הצעירה.
הנשיא ויצמן ורעייתו ורה פתחו את ביתם לעם בישראל, כך שאזרחים מן השורה, אנשי צבא, פוליטיקאים ואורחים רמי מעלה מחו”ל עלו אליו לרגל דרך קבע. מורשת “בית הנשיא כבית העם” היא למעשה המשך ישיר של המדיניות שהנהיגו בני הזוג ויצמן. עם פטירתו, הוריש חיים ויצמן את הבית למכון ויצמן והוא משמש היום כמוזיאון להנצחת מורשתו של הנשיא ויצמן. בסמוך אליו נמצאת אחוזת הקבר של הנשיא ויצמן ורעייתו.

משכן הנשיא עובר לשכונת רחביה בירושלים (1952-1972) – צריף הנשיא

עם היבחרו של יצחק בן-צבי לכהונת נשיא המדינה, עבר משכן הנשיא לירושלים. בן-צבי, שגר עם רעייתו רחל ינאית בצריף במתחם “משק הפועלות” ברחביה, ביקש להמשיך באורח חייו הצנוע גם כנשיא וסירב לעבור לבתי אבן שונים שהוצעו לו על ידי הממשלה. בסופו של דבר רכשה המדינה את “וילה ולירו” הסמוכה למשק הפועלות והקימה בחצרה שני צריפי עץ (שכונו הצריפים השוודיים). בית ולירו שימש למגורים של הזוג הנשיאותי והצריפים שימשו את הנשיא בן-צבי, ואחריו את הנשיא השלישי זלמן שז”ר, לעריכת קבלות פנים ואירועים.
הצריפים הפשוטים הלמו מאוד את צניעותם האופיינית של בני הזוג בן-צבי, שבכל הליכותיהם השתדלו לא להיות מורמים מעם. כיום משמש המתחם הכולל את בית ולירו ואת הצריפים השוודיים את מכון המחקר “יד בן-צבי”.

משכן הנשיא עובר למקומו הנוכחי בשכונת טלביה-קוממיות בירושלים (1972 עד היום)

משכנם הנוכחי של נשיאי מדינת ישראל הוקם בימי כהונתו של הנשיא זלמן שז”ר, הנשיא השלישי של מדינת ישראל. שז”ר דרש שבית הנשיא לא יוקם בקריית הממשלה שהתהוותה באותן שנים, אלא בשכונת מגורים במרכז העיר ירושלים באומרו “בתוך עמי אני יושב”. לאחר בחינת האפשרויות הקיימות, נבחר השטח עליו נבנה משכן הנשיא – כעשרה דונם על גבעה בשכונת קוממיות (טלביה). הגבעה – גבוהה, אך לא גבוהה מידי – נבחרה במכוון כדי לסמל את מעמדו של הנשיא: מנהיג נבחר, אך לא מורם מעם. ביום העצמאות העשרים וארבעה למדינת ישראל נחנך המשכן ומאז התגוררו בו ופעלו מתוכו כל נשיאי ישראל.

בניית הבית

בשנת 1964 הכריזה ממשלת ישראל על תחרות פומבית לעיצוב משכן הנשיא, אשר הייתה פתוחה בפני אדריכלים ישראלים בלבד. 47 הצעות הוגשו לוועדה המיוחדת שהוקמה לשם כך ושבראשה עמד טדי קולק, מנכ”ל משרד ראש הממשלה דאז ולימים ראש עיריית ירושלים. הקו שהנחה את חברי הוועדה היה שאיפה לבית צנוע ופשוט אבל מעוצב כיאות למילוי כל תפקידיו של הנשיא, וכן שהמשכן יהיה נאמן למוסד הנשיאות כסמל ממלכתי ישראלי.
הוועדה בחרה בהצעתו של האדריכל אבא אלחנני (2008-1918), מחשובי האדריכלים בישראל.

הבית, שבנייתו החלה לאחר מלחמת ששת הימים והסתיימה כאמור בשנת 1972, בנוי מחומרים מקומיים, כגון לוחות גרניט שהובאו מאזור אילת ואבנים ירושלמיות ששולבו בחומה המקיפה את הבית. כמו כן, בעיצובו של הבית נעשה שימוש בבטון חשוף שהיה אופייני לאדריכלות הישראלית בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20. גג המבנה שצורתו מלבן מורכב מכיפות לבנות ושטוחות – רמז לכיפות העיר העתיקה שבירושלים.
על פי החזון שעמד ברקע תכנונו של אלחנני, הנשיא יתגורר בבית שהוא גם מוזיאון, ובמקום חזות חיצונית מהודרת, הדר הבית יהיה בתוכו. כחלק מאותו חזון מעטרות יצירות אמנות את חלקיו השונים של המשכן.

חלקי הבית

בית הנשיא מחולק לשלושה אגפים:

• האגף הייצוגי-טקסי
  כולל בתוכו את אולם הטקסים והאירועים שבו נערכות קבלות פנים, אירועים, טקסי השבעת שופטים וחתימת כתבי אמנה לשגרירים; ואת חדר ירושלים (“הטרקלין”) שבו פוגש הנשיא אורחים ומוזמנים.
  
• אגף הלשכות והמשרדים
  כולל בתוכו את לשכת הנשיא ולשכת רעיית הנשיא, וכן את משרדי כלל עובדות ועובדי בית הנשיא.
  
• אגף המגורים
  כולל בתוכו את דירת הזוג הנשיאותי.

גינת בית הנשיא

הבניין על שלושת אגפיו מוקף בגן ובו פסלי אמנות, פריטי ארכיאולוגיה ופינות ישיבה. צמחיית הגן מייצגת את עולם הצומח הארץ ישראלי ושתולים בו עצי תאנה, זית, רימון, ברוש ואורן, שמייצגים את שפלת והרי יהודה, עץ ארז שמייצג את הגליל העליון, עצי הדר שמייצגים את השרון, וכן צמחי תבלין ופרחים רבים ומגוונים. בגן נטועים עשרות עצי זית עתיקים שהובאו מהרי יהודה ביוזמת הגב’ נינה קציר, רעיית הנשיא הרביעי אפרים קציר. כהונת הנשיא קציר נפתחה מעט לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים ונחתמה עם תחילתו של תהליך השלום עם מצרים, וכסמל לתקווה לשלום הובאו עצי הזית. בכל שנה מתקיים בבית הנשיא מסיק מסורתי, שאת שמן זית שמופק מתנובתו מעניק הנשיא לעתים כמתנה.

בגינת בית הנשיא נערכים אירועים חגיגיים דוגמת האירוח המסורתי בסוכת הנשיא בחג הסוכות וסעודת איפטאר בימי הרמדאן. בנוסף, מתקיימים בגינה טקסים רבי משתתפים, כגון טקס החיילים המצטיינים בבוקר יום העצמאות, הענקת אות הנשיא ליחידות מילואים מצטיינות, הענקת פרס ביטחון ישראל והענקת אות הנשיא להתנדבות. כן מתקיימים בה מסדרי קבלת הפנים לשגרירים המגישים כתבי האמנתם.
אחד החלקים המזוהים ביותר עם גינת בית הנשיא הוא שדרת פסלי הנשיאים, בה ניצבים פסלי ראש של נשיאי ישראל. לפי המסורת, כל נשיא זכאי לבחור את האמן או האמנית שינציחו את דמותו בפסל, וכן להיות מעורב בסגנון הפסל ועיצובו. משכך, הפסלים אינם אחידים בגודלם או בסגנון הפיסול שלהם, ובמידה רבה הם משקפים את החירות שניתנת לכל נשיא לעצב את כהונתו לפי ראות עיניו.
בשנת 2001 נחנך בית הכנסת שבגינת בית הנשיא, והוא משמש בימות החול לתפילות של תושבי השכונה. כמה מנשיאי ישראל לאורך השנים, ובהם גם הנשיא יצחק הרצוג, אף עשו להם לנוהג להצטרף לתפילה.
בשנת 2002 נחנך הגן הארכיאולוגי בבית הנשיא ובו פריטים היסטוריים מגוונים מכל רחבי הארץ השאולים מרשות העתיקות, ביניהם אבן הרודיאנית מכותלי הר הבית, כותרות אבן-גיר מהתקופה הפרוטו-איאולית, רצפות פסיפס מהתקופה הביזנטית מקיסריה ועוד.

האמנות בבית הנשיא

בהתאם לחזונו של אבא אלחנני, לפיו בית הנשיא הוא מוזיאון המעלה על נס את היצירה הישראלית, מוצגות בבית הנשיא יצירות אמנות רבות, מהן מתחלפות ומהן קבועות, והן שנותנות לו את ההדר, העושר ושאר הרוח התרבותי הראוי לו. רוב היצירות מוצגות באולם הטקסים והאירועים – המקום אותו פוקדים עשרות אלפי מוזמנות ומוזמנים מדי שנה. כדי לשמור על עדכניותן של היצירות המוצגות ולהבטיח את ריענונן בהתאם לאמנות העכשווית, מינתה רעיית הנשיא, מיכל הרצוג, ועדה מקצועית המייעצת לה בסוגיות אלו.

דלתות השער – שרגא וייל

בכניסה לאולם הטקסים והאירועים ניצבות דלתות רבות רושם, שתי קומות גובהן, שעיצב האמן שרגא וייל. וייל (2009-1918), היה חבר במחתרת בהונגריה בימי מלחמת העולם השניה וכשעלה לארץ הפך לחבר קיבוץ העוגן. הוא היה אמן רבגוני שעסק בפיסול, באיור ובציור, ובין היתר יצר גם את דלתות הכניסה למשכן הכנסת. דלתות אולם הטקסים של בית הנשיא מעוצבות בסגנון מודרני עם מחווה לאמנות מזרח תיכונית קדומה. הן עשויות מצידן החיצוני ארד, וחקוקים עליהן סמלים יהודיים כגון ארי יהודה, המנורה ויוני שלום. מצידן הפנימי עשויות הדלתות עץ אלון ומעוטרות בתבליט בצורת שמש לצד הכתובת “ונתתה מהודך עליו”.

ציור התקרה – נפתלי בזם

את התקרה הצבעונית והמרשימה של אולם הטקסים של בית הנשיא יצר האמן נפתלי בזם. בזם (1924-2018), יליד גרמניה שעלה ארצה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ועסק רבות ביצירתו בהנצחת השואה, למד באקדמיה הירושלמית לאמנות ועיצוב – בצלאל, ועסק במגוון תחומי אמנות. עם שלל יצירותיו ניתן למנות את תבליט השואה והגבורה במוזיאון יד ושם בירושלים.

תקרת המשכן שעיצב בזם עשויה 63 ריבועים (אקריליק על אסבסט) המספרים את סיפור העלייה לארץ ישראל תוך הדגשת המעבר משואה לתקומה, מגלות לגאולה. בין האלמנטים המופיעים ביצירתו של בזם

• נרות שבת המופיעים פעמיים: בחלק המייצג את הגלות – כבויים; ובירושלים הבנויה, על ראשו של ארי יהודה – דולקים ומאירים. ספינה העושה את דרכה אל ארץ הקודש ומשוטיה הם מעדר, קלשון, שופר וגלגל.
• סולם המסמל את העלייה והגאולה, זכר לסולם יעקב העולה השמיימה.
• שורשי הסולם מבקיעים להם דרך אל שכבות האדמה הרחוקות, המכוסות גלי אבנים עתיקות ומצולקות. האבנים סדורות כמזבח היוצר חלק מחומה – המגנה על העיר העתיקה.

ציורים על גבי חלונות – ראובן רובין

שלושה ציורים על גבי זכוכית, בעלי צבעוניות עזה ובגובה שישה מטרים, מפארים את אולם הטקסים והאירועים. היצירה היא פרי מלאכת המחשבת של אחד מחשובי האמנים שפעלו בישראל, ראובן רובין (1974-1893), יליד רומניה. ציורי הזכוכית יוצרים מעין טריפטיכון (יצירה בשלוש תמונות): החלון הימני מתאר את אליהו הנביא עולה במרכבת אש השמימה ואת הנביא אלישע הנשאר על פני האדמה; החלון האמצעי מתאר את דוד המלך מנגן למרגלות חומות ירושלים בליווי הפסוק מספר תהלים: “עומדות היו רגלינו בשערייך, ירושלים”; והחלון השמאלי מתאר את מאבקו של יעקב במלאך, בליווי הפסוק מספר בראשית “לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל”.

כותל תהילה לירושלים ומגילת הזהב – משה קסטל

בצד הדרומי ובצד הצפוני של האולם נמצאות שתי יצירותיו של האמן משה קסטל: “כותל תהילה ירושלים” – היצירה המהווה את אחד מסמליו המובהקים של בית הנשיא, ומשמשת, בין היתר, כרקע לתצלום הממשלה הנכנסת, וכן היצירה “מגילת הזהב”. קסטל (1991-1909), יליד ירושלים ובן למשפחה שהגיעה לארץ ישראל לאחר גירוש ספרד, למד באקדמיה הירושלמית לאמנות ועיצוב – בצלאל, היה ממקימי קבוצת האמנים “אופקים חדשים” ויצר מספר ציורי קיר במקומות שונים בארץ ובהם: משכן הכנסת, האודיטוריום על שם הרצל בטכניון, מלון דן אכדיה בהרצליה ועוד.
יצירות הקיר שעיצב לבית הנשיא עשויות בזלת טחונה שנוצקה לתבליטים. היצירה “כותל תהילה לירושלים” מתכתבת במובהק עם הכותל המערבי. גודלה חמישה וחצי מטרים על חמישה מטרים, והיא מורכבת מאבנים מונומנטאליות השונות במידותיהן ובצורתן. על “כותל התהילה” הוסיף קסטל סדרה של תריסר דמויות כמניין שבטי ישראל, ובהן דמויות הנדמות כתנ”כיות, המסמלות את העלייה לרגל לירושלים ולבית המקדש.
היצירה “מגילת הזהב”, ניצבת על גבי הקיר הצפוני של האולם, וגודלה חמישה מטרים על שני מטרים. היא מורכבת ממגילה אחת גדולה ומעוד ארבע מגילות קטנות, המעוטרות באותיות עבריות עתיקות המשלימות את מראה כמגילה עתיקה שהתבלתה עם השנים, באופן שמזכיר את המגילות הגנוזות שהתגלו במדבר יהודה.