דברי הנשיא באירוע לימוד הושענה רבה

אני שמח מאד לארח את כולכם וכולכן בערב הלימוד להושענה רבה, אשר מוקדש השנה לציון מאתיים שנה להסתלקותו של ר' רפאל בירדוגו עליו השלום.

אני יודע שכולנו שמחים היום, הרי אנחנו עדיין בתוך "ושמחת בחגך", אבל כולנו גם זוכרים את מהותו של היום. המסורת היהודית תופסת את ליל הושענה רבה לא רק כחלק מחג הסוכות אלא כיום בפני עצמו, ויותר נכון כיום דין בפני עצמו. על פי המסורת הזאת החתימה בספר החיים אמנם מתבצעת ביום הכיפורים, אבל הפתקים עוד לא נמסרו, וכפי שכותב הבן איש חי, על "וזאת הברכה": החותם הפנימי, העיקרי יותר, מתקיים בחצות הלילה של ליל הושענה רבה. מכאן הברכה– "פתקא טבא". אני מאחל לכולנו, ולכל בית ישראל, חתימה טובה לחיים טובים, ארוכים ולשלום. ופיתקא טבא.

החיבור הזה בין הושענה רבה, סוכות, ר' רפאל בירדוגו, ומשכן נשיאי ישראל, הוא טבעי כל כך בעיניי; ולכן אני רוצה בראש ובראשונה להודות לך – חתן פרס ישראל הפרופ' משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית, על היוזמה הברוכה, וכמובן לכל העוסקים והעוסקות במלאכת כינוסו של האירוע החשוב הזה.

"המלאך רפאל", ר' רפאל בירדוגו עליו השלום היה דמות מופת של שילובים. מתוך כתביו, מתוך פסקיו והנהגותיו עולה דמות עשירה ורבת פנים דמות שהיה בכוחה, מצד אחד, לצלול לעומקם של עולמות הגות ורוח להיות כל כולו שקוע בתורה בקיא בפשט ובדרש ברמז ובסוד, ויחד עם זאת, לא לאבד לרגע קשר עין עם המציאות החברתית, עם העני המתדפק על הפתח, עם השאיפה לתיקון עולם. אולי בעקבות העובדה שידע על בשרו דלות, רעב ומצוקה, הוא פסק את פסקיו מתוך אמפתיה וקשב באחריות וברגישות מעוררות כבוד.

גם כשכבר החזיק ר' רפאל בירדוגו בעמדה מכובדת וכיהן בתפקיד רם מעלה, הוא לא שכח את היחיד, את פושט היד, את הזקוקים לסעד ולעזרה. כך למשל, הוא הנהיג סטנדרטים חברתיים חדשים כיצד לחגוג ברית מילה או זבד בת בצמצום, בלי ניקור עיניים ועל ידי זה, קידם שיוויון מעמדי ואמות מידה קהילתיות המושתתות על סולידריות חברתית, צניעות ופשטות. הוא היה מנהיג, מחנך של דור, שהביא עמו לקהילתו בשורה חברתית חומלת, מלאת צדק וטוב. בעיני, גם לולא היה זה יום פטירתו אין מתאים יותר מחג הסוכות לזכור ולהזכיר את דמותו של "המלאך רפאל".

סוכות הוא חג של חזרה לפשטות. סוכות הוא חג של יציאה אל העולם, של מפגש חי עם האנשים שמסביב, ועם הטבע, של הזדקקות למינימום ההכרחי. הרוח הזו של סוכות, של חיבור עמוק למסורת, של מחויבות ורגישות לאדם, ושל פשטות ונועם הליכות, הולמת להפליא את רוחו של ר' רפאל. ואם נזכה לשאוב ממנה ולו רק מעט ליתר ימות השנה, לבתי הקבע שלנו, אשרינו.

על אף ייחודו של ר' רפאל בירדוגו, הוא ודאי לא היה בודד בגישתו. הפסיקה האחראית, המתונה, המעשית והרגישה, המושתתת על תורת משה, ורואה לנגד עיניה את עמך ישראל ואת היקום כולו, היא מהיסודות החשובים ביותר של מסורת יהודי ארצות האיסלאם ומדינות ערב. הרי מה הן תקנות חכמי פאס – אם לא קודקס משפטי, תורני ובראש ובראשונה אנושי. הדוגמה הזו של תקנותיהם הגדולות של חכמי פאס בכל מגוון תחומי החיים – שאניח לאחרים להרחיב בהן – יפה הוא לא רק לשעתו אלא לדורות. הן הדוגמה היפה ליהדות שמניחה אבני פינה גם למשפט הציבורי בן ימינו ולתורת זכויות האדם. ובעיקר ניסיון נדיר, בלתי פוסק, בן מאות בשנים, לגשר, לפשר, למצוא פתרונות בהיגיון ובמתינות.

ספרו של ר' אברהם אנקאווה זצ"ל, מענקי יהדות מרוקו, שקיבץ את התקנות הללו במאה ה-19, ניצב קבע על שולחני, כמודל אפשרי לשיח בתוך העם היהודי. זוהי תורה שמשלבת בין ערכים יהודיים ודמוקרטיים, שראוי – ואולי אף חובה – להטמיעם במערכת משפטה של המדינה היהודית – היא מדינת ישראל.

צר לי שסיפורה של המסורת הזאת הודר אל שולי ההשפעה והתודעה הלאומית. זו טעות היסטורית, וערב זה הוא חלק מהתיקון. לא כולנו זכינו להכיר את סיפורו של ר' רפאל בירדוגו, כמו גם סיפורם של ר' אברהם ור' רפאל אנקווא, רבני משפחת אבן דנאן החשובה, וסיפורם של רבים אחרים מחכמי יהדות המזרח וצפון אפריקה. עלינו כעם, כחברה וכמדינה לאמץ באהבה גם את שורשיה של מסורת יהודי ארצות ערב והאיסלאם, מה שמכונה יהדות המזרח, ולהפוך אותה לנדבך משמעותי ומשפיע בהתנהלותנו ובאורחות חיינו – כציבור וכפרטים, ובראש ובראשונה – להכיר, ללמוד, לדעת.

לסיום, מיכל ואני שמחים לארח כנס זה של צאצאיו אוהביו ומוקירי זכרו של הרב רפאל בירדוגו זצ"ל. בית הנשיא הוא ביתם של כל אזרחי מדינת ישראל וסוכת הנשיא היא סוכתם של כל אחד ואחת, והיא פתוחה לכל.

נכון, לצערנו השנה לא אירחנו את העם בישראל באופן פתוח וחופשי בסוכתנו, אלא מיכל ואני שמחנו לארח קבוצות של אזרחים שסיירו במסגרת מרכז הביקורים של בית הנשיא. אבל אני תקווה שנשיב את מסורת הבית הפתוח והסוכה בשנה הבאה. גם כעת אני מדגיש בשמי ובשם מיכל רעייתי – הבית הזה ימשיך להיות כתובת ומענה לכל אזרח ואזרחית, מכל שכבות האוכלוסייה וגווניה, מכל מסורת ומכל אמונה, להשמעת קול, ולהבעת כאב, ובתקווה – גם לשמחה ולברכה, ולשינוי חברתי עמוק של אהבת ישראל. חג שמח לכולכם, פתקא טבא לכל בית ישראל!