דברי הנשיא באירוע לרגל יום השפה העברית

"מילים יוצרות מציאות". הביטוי הזה – נאמר על ידי רבים ורבות מאיתנו על בסיס יומיומי. מילים יוצרות מציאות. לפעמים אנחנו משתמשים בביטוי הזה כדי לבקש מילדים ומבוגרים כאחד לחשוב לפני שהם יורים מילים, מהפה או מהמקלדת. לפעמים אנחנו משתמשים בביטוי הזה כדי לעודד ילדות וילדים מבוגרות ומבוגרים – לחלום, לדמיין את מה שירצו להיות או לעשות ולהתקדם לשם.

מילים יוצרות מציאות. אנחנו משתמשים בביטוי הזה שוב ושוב כדי להזכיר לעצמנו את המשמעות של מילים ושפה, ואני בטוח שזה קורה בכל שפה לא רק בעברית. אבל אנחנו, דוברי העברית, כותבות העברית קוראי העברית והאוהבות והאוהבים אותה, יודעים שמילים לא רק יוצרות מציאות באופן מטפורי, אלא הן גם אלה שבאמצעותן נברא העולם. "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ: והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים: ויאמר אלהים יהי אור ויהי-אור" כך נפתח ספר הספרים שלנו שהוא גם ספר התשתית של השפה העברית. בריאה במילים. לא לחיצה על מתג. לא צעד או הנפת יד – או כל מקבילה אלוהית אחרת לתנועות גוף אנושיות – אלא דיבור.

בתקופה שמקדשת מעשים, בתקופה שהציפייה המרכזית בה היא לתנועה תמידית ומהירה, יש משהו כמעט חתרני וחשוב מאין כמותו בלהיזכר שאנחנו לא רק "עם הספר", אלא אנחנו קודם כל, עם המילה. עם שגרעין הליבה של ההיסטוריה, התרבות והאמונה שלו הוא מילים בעברית. העם הזה הצליח באורח מעורר פליאה לחזור מגלויות רבות אל מולדתו ולהקים בה שוב מדינה ריבונית. אך באופן מעורר השתאות לא פחות, העם הזה הצליח להחיות מחדש את שפתו, דבר שאין לו אח ורע בעולם.

בשנת 1896, תהה חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, בספרו "מדינת היהודים" "מי מאתנו יודע עברית במידה מספקת כדי לבקש בשפה זו כרטיס רכבת?" והנה הצלחנו להתעלות על חזונו של החוזה. השפה העברית היום היא שפה נושמת ומתחדשת. העובדה שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לבקש בעברית כרטיס רכבת, להבין את הוראות הדרך באפליקציה דוברת עברית או לקנות במכולת, בעברית כמובן, היא הנס הגדול של התנועה הלאומית הציונית. ודווקא אנחנו העם היחיד שיודע על בשרו ששפה יכולה לקפוא בזמן להיחשב שפה מתה ואז לקום לתחייה, דווקא אנחנו מחויבים לקיים בה תמיד את שני המעשים ההפוכים – לחדש ולהחיות אותה, ולשמור עליה.

מצד אחד, תמיד לבחון את גבולותיה ולהתאים אותה למציאות. העברית היתה מאז ומתמיד גם שפה שלתוכה נילושו תרבויות אחרות ושפות אחרות. זו המשמעות של שפה חיה. ומן הצד השני, עלינו גם לשמור על העברית. להכיר את מקורותיה לדעת לקרוא גם את העברית התנ"כית להוקיר את השכבות הקדומות יותר של השפה שלנו. הרי לשון התנ"ך והעברית המקראית, ולשונם של חז"ל – הן הדי.אן.איי שלנו, הן ארון הספרים שלנו, הן ערש התרבות שלנו. אנחנו לא מבקשים להיות שומרי סף של עולם עתיק, אבל אנחנו יודעים היטב כמה תרבות היא נכס. בואו נשמור על העברית ובואו נמשיך להחיות אותה. זו המחויבות שלנו. כדי שהיא תמשיך להיות השפה הזו שכמו עוף החול, קמה לתחיה מתוך אפרה והפכה לשפה חיה, מדוברת, מובנת מאליה למי שנולדים לתוכה. פלא תמידי למי שמכירים את ההיסטוריה – העברית, היהודית, הישראלית.

אני מודה לכולכם על שהתכנסתם היום כחלק מאירועי שבוע החגיגות של שפתנו האהובה כאן – במשכן נשיאי ישראל. ומאחל לנו עוד תחיות והתחדשויות, ועוד חגים של גאווה, בתרבותנו ובמורשתנו. תודה רבה! היו ברוכות וברוכים.