דברי הנשיא באירוע סליחות בבית הנשיא

קהל נכבד, הערב, המפגש המסורתי והמבורך של אמירת הסליחות במשכן נשיאי ישראל, מתקיים במוצאי צום גדליה – יום טראגי בהיסטוריה היהודית, שמציין רצח פוליטי נורא שנחקק בתולדות עמנו. רק אתמול ביקשנו בבתי הכנסת מבורא עולם: "אבינו מלכנו… כלה שנאת חינם מתוכנו". אנחנו בימי טרום בחירות בישראל. אני לא מתכוון להיות פוליטיקלי קורקט או מנומס במיוחד. אני מוטרד ומודאג. התקריות האלימות בימים ובשבועות האחרונים מדירות שינה מעיניי. האלימות גואה ועולה. אלימות מילולית – האשמות בבגידה, השוואות לנאצים, איומים וקללות – במרחב הציבורי וברשתות החברתיות. אלימות מילולית אף פעם לא נשארת כזו. למרבה החרדה אנחנו רואים שמילות הנאצה הופכות לאלימות פיזית. לאגרופים, לתקיפות, לדם שנשפך. ואי אפשר שלא לחשוש בחרדה: מה השלב הבא? סכינים? יריות? נפגעים בנפש חלילה? הרי כבר היינו בסרט הזה, והפעם אסור לנו להבליג ולשתוק. אני מגנה בתוקף את התופעות האלימות האלה. ואומר לכולנו – לפני פוסט הנאצה הבא, לפני ציוץ או טוקבק מלא שנאה, לפני שמתעמתים, תוקפים ומכים, עצרו! אל תבואו אחר כך עם בקשות הסליחה וההתנצלויות, עצרו עכשיו! לפני שיהיה מאוחר מדי! אני קורא לעם בישראל ולמנהיגים מכל קצוות הקשת הפוליטית: השמיעו קול מתון ואחראי. אל תתנו לקולות הקיצוניים והאלימים להוביל אותנו לתהומות של שנאה. אסור שנראה כאויב – את מי שחושב אחרת מאיתנו.

כמובן שלמחלוקות יש מקום חשוב בתוכנו, ובלבד שהן מתקיימות בכבוד. בואו נראה שיש דרך להגיע להכרעות חשובות, בלי לפרק את הבית. בואו נזכור שיש לנו מדינה לחיות בה יחד גם ביום שאחרי הבחירות. כולנו כאן יחד, ולא הולכים לשום מקום. חיים ביחד, וחולמים ביחד, ומגשימים ביחד.

"בקראי – ענני אלהי צדקי; בצר – הרחבת לי; חנני – ושמע תפילתי." כך פונה, בנימה אישית, נעים זמירות ישראל, דוד המלך, בתחינה לה'. אלא שלא תמיד, פונה דוד בבקשה אישית. במקום אחר בספר תהילים, בקשת הסליחה והחנינה של דוד, מנוסחת בלשון רבים: "חננו ה' חננו, כי רב שבענו בוז". רבים אינם מבחינים בין בקשת החנינה של היחיד לבקשת החנינה של הרבים. הרי זו וזו חנינה. אבל חז"ל לא רק שהבחינו בין השתיים, אלא – בעקבותיו של דוד המלך, ובעקבות ניסיונם המר בימי חורבן בית שני – עשו הכול כדי שבעיצומם של הימים הנוראים ימי ההתעלות, ימי הדין – עם ישראל, כולו, יחד, יבקש חנינה כללית, חנינת רבים, מבורא עולם. הם הנחו אותנו להיכנס ליום הכיפורים, מתוך בקשת סליחה האחד מהשני. הם הנחו אותנו לפתוח את תפילות יום הכיפורים, תפילת כל נדרי, ביחד עם העבריינים. הם הנחו אותנו להתפלל בלשון רבים: "אדון הסליחות, חטאנו לפניך, רחם עלינו". ובכך הם ביקשו לוודא, שאנו נושאים על ליבנו את תודעת הערבות ההדדית היהודית. רגעים שכאלה הם רגעיה היפים של יהדות שמממשת הלכה למעשה את ערך הערבות ההדדית ואת הכלל שטבעו חז"ל: "כל ישראל ערבים זה בזה". ומי יתן שגם כאן, גם היום, ובזכות ה-יחד שלנו, נכתב ונחתם "אנחנו, וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום". "השם עוז לעמו יתן השם יברך את עמו בשלום".