דברי הנשיא בוועידת האקלים והסביבה של 'הארץ'

זוהי שעת חרום. משבר האקלים הגלובלי רק מחריף ומכה בנו במלוא הכוח, ולצערנו זו רק ההתחלה. המשבר הזה מדיר שינה מעיניי. זאת הסיבה שעם תחילת כהונתי כנשיא המדינה, הצהרתי שאפעל בכל האמצעים העומדים לרשותי, ואירתם למאבק במשבר האקלים.

הקמתי את "פורום האקלים הישראלי", בהובלתו של חבר הכנסת לשעבר הד"ר דב חנין, ובניהולה של ד"ר זהר ברמן. קבוצות העבודה הרבות של הפורום מתכנסות ודנות בהיבטי המשבר, ואני שמח לבשר לכם ששיתופי הפעולה מניבים ניצנים של פתרונות חשובים וחדשניים. אני מבקש להודות במיוחד לשרה להגנת הסביבה – חברתנו תמר זנדברג – וכל צוות משרדה, על שיתוף הפעולה המצוין, וכן לכלל השרים ולגורמי המקצוע במשרדים, שמתגייסים למאמץ המשותף.

האתגר הוא לא אתגר אישי, קהילתי או מדינתי בלבד. משבר האקלים הוא משבר כלל עולמי, ואנחנו במזרח התיכון צריכים בראש ובראשונה להבין אותו ברמה האיזורית, כי ההשפעה היא דרמטית. הרשו לי לסבר את האוזן: הדו"חות המדעיים השונים המתייחסים למזרח התיכון, של קתדרת חייקין לגיאו-אסטרטגיה, של המשרד להגנת הסביבה, של ה IPCC של האו"ם, ועוד מכוני מחקר רבים – צופים באזורנו עלייה של 4 מעלות צלזיוס בממוצע, צמצום כמויות משקעים של בין 10 ל-20 אחוזים בממוצע; התגברות של הצפות, שיטפונות, גשמי זעף, ועומסי חום; ועוד נתון מטריד במיוחד – הם צופים עלייה של פני הים עם השלכות מסוכנות לרצועת החוף שלנו.

למי שלא הבין מהו משבר האקלים – אני אסביר: מדובר בקטסטרופה. קטסטרופה עבור כולם, למי ששוכנים לחוף הים, לתושבי האזורים שיהפכו למידבר, לנפגעי ההצפות וגלי החום הקטלניים. זה אומר חשש למיליוני פליטים עקורים מבתיהם באפריקה ובמזרח התיכון; זה אומר משבר אפשרי בעזה; זה אומר היתכנות לאסונות – בקפריסין, יוון וטורקיה, חברים – זה אומר השלכות על כולנו, כל מי שזוכה לקרוא למרחב היפהפה הזה "בית". זו לא קטסטרופה עתידית ולא נתונים עתידיים, מדובר בכאן ועכשיו. באיום קיומי לכל דבר.

בעולם כולו מבינים שמדובר במצב חירום. מה שברור הוא – שלא ניתן להתמודד עם האתגר הזה באופן פרטני – כל מדינה בפני עצמה. אני מאמין שכל משבר צופן בתוכו גם הזדמנות, וגם כאן – בפנינו נמצאת הזדמנות בקנה מידה היסטורי. אני מתכוון לשיתוף הפעולה האיזורי במאבק במשבר האקלים. בפרפראזה על הביטוי המוכר, אני מאמין שהגיעה העת ל"מזרח תיכון מתחדש". זו לא אמירת כנף, מן השפה ולחוץ, אלא תפיסה שמבוססת על ניתוח מעמיק ושיחות עם מנהיגים שונים באזורנו ועם גורמים משפיעים הרלוונטיים לאזור.

רק שערו בנפשכם שיתוף פעולה עם שכנותינו במזרח התיכון, עם שתי המארחות הבאות של ועידות האקלים העולמיות – מצרים – שם הנשיא א-סיסי והשרה לאיכות הסביבה, ד"ר יסמין פואד מובילים מהלכים פורצי דרך שיגיעו לשיא כשמצרים תארח בקיץ הקרוב את cop 27. ואיחוד האמירויות שבביקורי שם נוכחתי במו עיניי עד כמה היא הפכה להיות שחקן עולמי ומעורר השראה בתחום האנרגיות המתחדשות והגנת הסביבה, ושכידוע תארח את cop 28.

ויחד איתן את ירדן, בחריין, מרוקו, סעודיה, ועוד ועוד, וכמובן גם את שכנינו הפלסטינים. הלוואי שנגיע ליום שבו יצטרפו גם לבנון וסוריה, שם משבר המים והבצורות המתמשכות באגן דמשק הסורי, לצד הירידה של עד 30% בכמות המים הראויים לשתיית אדם בהקשר הלבנוני, הן טרגדיה של ממש.

אין זה חלום, רבותיי, הרי במובנים של אנרגיה מתחדשת, המרחב הזה אוצר בתוכו פוטנציאל עצום. המציאות מדברת בעד עצמה: בואו ננתח לרגע את חבל אילת-אילות המרחב שהפך להיות מופת ודוגמה עבור העולם כולו. אנחנו מדברים שם על כמעט 3 מיליון דונם – כלומר סדרי הגודל של יוסטון, טקסס – שמייצר היום אנרגיה מתחדשת של 150% ביום, וצפי ל100% בלילה בשנת 2025. כלומר מצב שבו כל האנרגיה באיזור מבוססת על אנרגיה מתחדשת. כולה!

המציאות הפנטסטית הזאת היא הבסיס להסכם ההיסטורי בין ישראל, ירדן והאמירויות, עליו חתמה שרת האנרגיה קארין אלהרר, והיא הבסיס למעמד לו זכתה השרה בכנס המרשים במצרים. עכשיו בואו נעשה את ההקבלה ואת המכפלות ונשרטט קווי מתאר למזרח התיכון כולו על בסיס הנתונים האלה. כשנעשה את זה, נבין שהאזור הזה – "המדבר הצחיח" הזה – של אלפי קילומטרים שחשופים לשמש עזה – יכול להיות מקור של אנרגיה, בעצם מקור של חיים; לא רק לאיזור כולו, אלא גם מעבר לו – לאירופה, לאסיה, ולאפריקה.

בחודש הקרוב אני עתיד לבקר בשכנותינו לחופי לים התיכון – יוון, קפריסין וטורקיה, ולהיפגש עם מנהיגיהן. לצד אלה אני שומר על קשר קרוב וחם עם ההנהגה במצרים, בירדן, באמירויות וברשות הפלסטינית; את כולם אני מתכוון לרתום לשותפות איזורית בהתמודדות עם משבר האקלים. הפלטפורמה קיימת, שיתופי פעולה בשדות שונים כבר מתממשים בשטח, החל מנושא מפרץ אילת, דרך התפלות המים, עבור במחקר ופיתוח משותף שמתבצע כמעט בכל רגע נתון, וכלה בהדברה ביולוגית באמצעות תנשמות.

הרשו לי לעצור לרגע ולספר לכם על הפרוייקט המופלא הזה – פרוייקט התנשמות (Barn Owls) – שלצערי לא הרבה מכירים אותו – ושאותו מוביל בישראל פרופ' יוסי לשם, הוא מודל מפעים שצריך ללמוד ממנו. זוג תנשמות מחסל עד 6,000 מכרסמים בשנה, וניתן לעשות בכך שימוש הדברתי טבעי. וככה – מה שהתחיל עם 14 תיבות קינון בקיבוץ שדה אליהו, הגיע ל-5,000 תיבות בישראל, ועוד אלפים במקומות שונים באיזור, ובהם: ירדן, קפריסין, יוון, מרוקו ועוד. לאחרונה גם באמירויות הצטרפו למיזם.

זו למעשה עוד הוכחה כיצד צורכי הטבע וצורכי האדם הבסיסיים ביותר נשזרים זה בזה ויוצרים שיתוף פעולה לא רק בין החי לאדם ולמרחב, אלא גם בין עמים ומדינות בכל האיזור. הנה לכם המצע לדיון ולמודל – האתגר האיזורי משותף לכולם, וכולם מרוויחים מהפתרון. רק בשביל להבין את המספרים – המיזם הדימיוני הזה הוריד ב-60 אחוזים את השימוש בחומרי הדברה נגד מכרסמים בישראל. מדובר לא רק בהגנה על הסביבה אלא גם בחיסכון כלכלי פנטסטי. בעולם של אינטרסים ושל חששות, בעולם של פרנויה בינלאומית – משברים גלובליים הם המנוע החשוב והטוב ביותר לשותפות. עלינו להילחם על כך בכל הכוח, ולפעול עד שנגיע לאותו "מזרח תיכון מתחדש". מדינת ישראל יכולה וצריכה להוביל מהלכים פורצי דרך. זה הזמן לפעול יחד ובשותפות למען עולם טוב יותר. זו לא זכותנו, זוהי חובתנו, כפי שנאמר בספר בראשית: "לעובדה ולשומרה". ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה לכולכם. עלו והצליחו.