דברי הנשיא בוועידת התנ״ך

ראשית, הרשו לי לברך את הרב ד"ר בני לאו ואת השותפות והשותפים בוועידת התנ"ך הראשונה, ובכלל – בעשייה של 929. אין לי ספק שהפרוייקט המונומנטלי הזה עוד יילמד בספרי ההיסטוריה.

היה זה ראש ממשלתנו הראשון, אוהב וחוקר התנ"ך – דוד בן גוריון, שטען בצדק כי אין בספרותנו או בספרות עם אחר אף אוצר תרבותי וחינוכי שישווה לתנ"ך. אהבת התנ"ך ולימודו הן חובה עליונה על מנת להבין מי אנו, על מנת לבסס את עצמנו ואת ערכינו, על מנת לשרטט את קווי המתאר שלנו כעם וכאומה. התנ"ך הוא לא רק העבר שלנו, הוא גם ההווה שלנו – היום-יום שלנו כחברה וכמדינה; ואם יורשה – אני מאמין שהתנ"ך הוא גם העתיד, והוא מורה הנבוכים שלנו.

הימים הללו, הם ימי מלחמה באירופה. אך למרות שהם ימי מלחמה, ואולי בגלל שהם ימי מלחמה, אני מאמין שיסודותיהם של התנ"ך ושל האמונה באל מחייבים אותנו לעמוד כאן ולדבר דווקא על קדושת החיים ועל אהבת השלום. ואין מתאימים ומתאימות לעשות זאת מהשותפות והשותפים המכובדים למושב הזה, ששייכים לפסיפס של גוונים, זהויות, אמונות וערכים.

במושבים מהסוג הזה – של התווך הבין-דתי – בדרך כלל מנסים לגשר על מרחק גדול. אבל אני רוצה לדבר דווקא על הקירבה. לא זו הרוחנית או הטקסטואלית, אלא על הקירבה הפשוטה ביותר – הקירבה הגאוגרפית. לעיתים אנחנו שוכחים שבתא שטח אחד קטן, נולד המונותיאיזם של האנושות – קודם היהדות ואחריה הנצרות ואז האסלאם.

בתא שטח קטן כל כך עזב אברהם אבינו את ארצו ומולדתו והלך אל הארץ אשר הראה לו אלוהים. שם התהלך וחי, שם התקיימה בו ההבטחה האלוהית להרבות זרעו אשר על שפת הים, שם נולדה היהדות. ובאותה ארץ קטנה טבל ישוע בירדן ואחר כך יצא למסע כשאחריו שליחים ומאמינים ונולדה הנצרות. ולא רחוק משניהם נולד והתבגר ונישא מחמד, שגם הוא קם והלך ממקומו, ובמסעו נאספה אחריו תנועת מאמינים ונולדה הדת המוסלמית הצלע השלישית במשולש המונותאיסטי. שלושה מסעות של שליחי האל, שהפכו לדתות שהן מים חיים לתורות ששינו את ההיסטוריה האנושית, שהדמיון ביניהן – ועלינו לזכור ולהזכיר את זה – עולה, עולה בהחלט, על המבדיל ביניהן.

זאת ההבנה אליה חונכתי בביתי. סבי – הרב יצחק אייזק הלוי הרצוג זצ"ל, הרב הראשי לישראל, היה בקשר הדוק, ולעיתים גם בחברות ובשותפות, עם ראשי הכנסייה והעדות הנוצריות. הוא גם היה מחובר וחקר לעומק את האיסלאם. גם בניו עסקו בכך לא מעט. אבי, הנשיא השישי של מדינת ישראל חיים הרצוג זכרו לברכה, ואחיו הצעיר, שממש כעת ציינו יובל שנים להליכתו מעימנו – הרב ד"ר יעקב הרצוג – מי שהיה מדינאי דגול ואיש אמונם הקרוב של ראשי ממשלות ישראל, שכונן בפועל את היחסים עם העדות הנוצריות השונות. שניהם פעלו ועמלו על הקשרים והחיבורים בין הדתות והאמונות השונות, ובעיקר במרחב הזה של ארץ הקודש.

כפי שלמדתי מהם – גם אני עושה כל שביכולתי להמשיך בדרך הזאת, שמחברת לא רק בין קהילות עמים ומדינות, אלא גם בין דתות ואמונות, בישראל ומחוצה לה. לכן בכל ביקוריי במדינות האיזור, כמו בטורקיה ובאמירויות, אני מקפיד להדגיש שכולנו בני אברהם – הראשון במאמינים. אני מאמין שזו תרבות ששורשיה בתנ"ך, תרבות שמכבדת כל אדם שנברא בצלם, גם כשהוא אחר ושונה, ורואה בו את פוטנציאל השותפות והאחווה.

"ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה". כך כתב סבי הרב הרצוג זצ"ל, בתפילה לשלום המדינה. אני מודה לכולכם, ומייחל, ומאחל, שמתוך מגע של אמונה באמונה, נדע שמחה, ונדע שלום.