דברי הנשיא בחנוכת היכל התרבות ברהט

מילות מפתח: חברה בדואית, חברה ערבית, תרבות, כבוד האדם, סביבה
 

קרדיט צילום: קובי גדעון, לע"מ

אני יודע שהיו דחיות ועיכובים בחניכתו של המשכן הזה, אבל כמו שאומרים – "כל עכבה לטובה", (كُلْ تَأْخِيرَة فِيهَا خِيرَة) והעיקר שהגענו לרגע המיוחל והיפה הזה.

בראש ובראשונה אני רוצה להודות לכל מי שנרתמו לפרוייקט החשוב הזה בכל היבטיו השונים – ממשרדי הממשלה והרשות המקומית ועד כמובן מפעל הפיס. אין מה לומר, לעיר הבדואית הראשונה, עיר של למעלה מ-70 אלף תושבים, מגיע היכל תרבות מכובד ומכבד. ובכלל, רהט היא פנינה של ממש, שהפכה בשנים האחרונות למודל עבור הנגב כולו.

הרבה מזה בזכות היזמה, המנהיגות, והעבודה המסורה והנאמנה שלכם חברי המועצה ובראש ובראשונה שלך – מכובדי ראש העיר – פאיז אבו סהיבאן. אני מאמין שאין זה מקרה שאתה היית בעברך איש חינוך, ממש כמו חבריי השרים שנמצאים כאן – שר הרווחה מאיר כהן ושר התרבות חילי טרופר. אנשי ונשות חינוך הם המנהיגים החשובים והטובים ביותר שלנו.

אני נמצא כאן כדי לומר שהחברה הבדואית היא חלק חשוב ומשפיע בהיסטוריה ובמורשת של המרחב הזה, וחלק חשוב מהחברה הישראלית. החברה הבדואית והתרבות הבדואית, מביאות עמן חיבור וכבוד למרחב, למורשת ולזהות, מאמצות אותם וצומחות מהם. בעולם שמובל בידי טרנדים ומקדש את הפרט, החברה והתרבות הבדואית מצליחות לייצר משפחתיות וקהילתיות מבלי לוותר לרגע על התפתחות וקידמה – ולכן הן מקור לגאווה עבורנו כחברה וכמדינה.

את המסורת המפוארת וארוכת השנים של החברה הבדואית אני מכיר כבר שנים ארוכות. ממפגשים חמים עם חברים טובים מהחברה הבדואית בהם התברכתי לאורך השנים בתפקידיי השונים. המסורת הבדואית אותה זכיתי להכיר ולהעריך היא כזו המציבה את הכבוד לאלהים, לאדם, למשפחה, לטבע ולסביבה – כמרכז, כבסיס שעליו הכל עומד. כחוק שאין עליו עוררין.

בעיניי החברה הבדואית היא מופת לכך – לכבוד האדם, לכבודו של המרחב והטבע, לכבוד של כל מה שברא האל. זאת הסיבה שהמאבק על החזרת הכבוד לאדם, לטבע, למורשת, ולכל מה שברא האל; המאבק על שמירת החיים והשמירה על שלטון החוק הוא המאבק של כולנו. מאבק של רשויות המדינה, מאבק של משטרת ישראל – וכן, גם מאבק של העירייה, מאבק של אנשי הדת, המורות והמורים בבית הספר, וההורים בבית. זהו מאבק שבו כולנו צריכים לשלב ידיים, ולהילחם יחד. במקום לזרוע שנאה ולקצור כאוס, עלינו לטעת תקווה וליהנות מפירות השותפות. לראות כמה קרובים ודומים אנחנו, וכמה אנחנו חזקים כשאנחנו בוחרים זה בזה, בוחרים בכבוד, בוחרים בחיים.

היכל התרבות שאנו חונכים כאן היום, הוא היכל של תקווה ושל כבוד. נדבך נוסף בסיפור הצמיחה וההצלחה של העיר רהט, יפה יותר – ובטוחה יותר. יקיריי, תודה לכם על הכנסת האורחים, על האירוח החם, ועל כך שאני חוזר מכאן, לירושלים, טוב לב ואופטימי יותר. והכי חשוב – מברוכ, רהט! תודה רבה.