דברי הנשיא בטקס האזכרה הממלכתי לדוד בן גוריון

דומה שאין מונח, שאין מושג, שאין תפיסה שמזוהה עם דוד בן גוריון  באופן כל כך מובהק,  כמו "הממלכתיות". הממלכתיות שהפכה לעיתים לשם נרדף להנהגתו של דוד בן גוריון, ושמזה עשורים רבים נחקרה, נלמדה והוטמעה עוד ועוד, כולל בצה"ל, בין היתר גם בהובלתך – הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי. 

כפי שגם טענתי בעבר,  אני מאמין שבסופו של יום, הממלכתיות היא שני זוגות משקפיים:   שבאחד אנו רואים את המדינה בראי אזרחיה –  אותו פסיפס מופלא שהוא העם בישראל, ובשני אנו רואים את האזרחים בראי המדינה –  הישות המדינית וההיסטורית,  היהודית והדמוקרטית,   ששמה ישראל. ברשותכם,  אני מבקש להרחיב כאן היום  בזווית נוספת ומחייבת של הממלכתיות,  אותה ממלכתיות אשר אני מאמין בכל ליבי שהיא התשתית האיתנה ביותר לא רק לקיומה של המדינה כיום, אלא לעתידה לשנים רבות קדימה. 

ראשית לכל אני מבקש להבהיר כאן דבר חשוב. בהרבה מובנים, הממלכתיות שעליה כתב ודיבר בן-גוריון, לא הייתה נחלתו הבלעדית או המצאתו הפרטית. עקרונותיה הבסיסיים ניכרים גם בכתביו ובאמירותיו של בנימין זאב הרצל וגם באלו שהוציא תחת ידיו זאב ז׳בוטינסקי. ולא בכדי, שהרי כפי שראוי שנזכור ונזכיר, ובמיוחד היום –  יום אחרי שציינו 75 שנים להחלטת האו"ם ההיסטורית של כ"ט בנובמבר – שלושת אלה – הרצל, ז'בוטינסקי ובן גוריון, יחד עם חיים ויצמן שלאחרונה מלאו 70 לפטירתו, הם ארבעת המנהיגים הדומיננטיים והמשפיעים ביותר על תקומתו המדינית של עמנו, והם שעיצבו במידה רבה את דמותנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. עקרונות הממלכתיות הנשזרים בהגותם ובמעשיהם ברורים, מחייבים, ובאים לידי ביטוי בראש ובראשונה בהיותה ממלכתיות שממש כמו הדמוקרטיה היא לפני הכול נחלת הכלל; ואינה קניינו הפרטי של אף אדם, מגזר, קהילה או מחנה כזה או אחר. ממלכתיות שהיא של כולם – ולמען כולם. ממלכתיות הנשענת על רעיונות מרכזיים ועל יסודות בסיסיים, שהם התנאי ההכרחי לקיומה ולשימורה, עקרונות שהופכים אותנו לחלק מ-שלם אחד, מסיפור מופלא אחד; עקרונות ברזל בלתי ניתנים להפרדה או להחלפה, שצובעים את קווי המתאר של המדינה שלנו כיהודית וכדמוקרטית – ובהם, למשל, היותה בית לכל יהודי באשר הוא – לרבות בסמליה ובאופיה, וקיומו של שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, על כל המשתמע מכך, תוך שמירה על כלל חירויות הפרט.

בן-גוריון לא רק כתב ודיבר על ממלכתיות, אלא נקט גם בפעולות, לעיתים קשות וכואבות, למען אותה ממלכתיות. החלטות קשות, שאפשר לחלוק עליהן גם היום, אבל עצם קבלתן הייתה ברוח הממלכתיות. הן לא נועדו לשרת מגזר כזה או אחר, הן לא נועדו לממש אידאולוגיה פוליטית צרה, אלא להבטיח את יסודותיה הבסיסיים ביותר המלכדים ביותר, המשותפים של המדינה, כבר בצעדיה הראשונים. וזהו, אם תרצו, מבחנה הנעלה ביותר של הממלכתיות: היכולת להביט קדימה בצורה מפוכחת, לחשוב היום על המשמעויות ארוכות הטווח של ההחלטות שאנחנו צפויים לקבל, ולאמוד את מידת השפעתן על המורשת, הזהות ויותר מכל – על הממלכתיות הישראלית, גם לעוד עשרות שנים קדימה.

כבר ב-1951 השכיל בן גוריון לדון בצורך בהסתכלות עתידית ומושכלת על כל החלטה,  ועל כל חקיקה, כשכתב, ואני מצטט, כי: "מדינת-ישראל אינה דומה לשאר המדינות בעולם ואין היא רשאית להסתפק בצרכי השעה. מדינה זו לא הוקמה רק בזכות תושביה הקיימים ולמענם; ומערכת חוקיה צריכה לשמש יעודה של המדינה לא פחות משהיא צריכה לשמש קיומה של המדינה." דהיינו לא רק ההווה צריך לעמוד לנגד עיני מקבלי ההחלטות, אלא גם, ואולי בעיקר – העתיד. ואכן, המסמכים ההיסטוריים והפרוטוקולים המפורטים מלמדים אותנו היום שבן גוריון, וכמוהו גם, למשל, יריבו הפוליטי – מנחם בגין, שקלו לא פעם – בגלוי ובחדרי חדרים – איזו השפעה תהיה להחלטות שהם בחנו על דמותה של המדינה בעוד שנים רבות.

אם יש משהו שלמדנו מבן גוריון – שאמר פעם בהקשרים הללו כי "אין מסדרים רהיטים בבית כל עוד עוסקים בהנחת יסודותיו" – זה לא להתנהל בחופזה, בבואנו לקבל החלטה חשובה; עלינו להתבונן מעל שיקולים צרים ורגעיים, ולפעול תמיד – תמיד! – כך שהיסודות, ובראשם האיזונים, הבלמים, ומערכת היחסים העדינה והקריטית בין שלוש הרשויות שלנו – המחוקקת, המבצעת והשופטת – לא יתערערו יתר על המידה. זהו עקרון תשתיתי בכל מה שנוגע לממלכתיות, והוא חייב לעמוד לנגד עינינו תמיד.

כך שאם לסכם את דברי: הממלכתיות לא רק מחייבת אותנו להסתכל עם המדינה בראי העם ועל העם בראי המדינה, אלא מחייבת אותנו להתחשב בשיקולים של אורך ורוחב בבואנו לקבל החלטות; רוחב – כלומר על כלל שותפינו לחברה הישראלית, ולא פחות מכך – אורך – כלומר קדימה ואחורה – הן על התשתיות הנצחיות של עמנו השואבות מעברנו המפואר והן על העתיד שאנו מבקשים לעצמנו, כעם וכמדינה. זוהי המורשת שהותיר לנו דוד בן גוריון, והיא חיונית ומחייבת – בכל דור ודור.

אני רוצה לייחד בהקשר הזה כמה מילים לצבא ההגנה לישראל, ולהדגיש: צה"ל הוא צבא ממלכתי. צה"ל ימשיך להיות צבא ממלכתי, עם שדירת פיקוד ערכית, מקצועית וממלכתית. דיונים בנושא מוסר וטוהר הנשק הם דבר חשוב, ביקורת היא דבר לגיטימי ולפעמים גם נחוץ, אבל אני מבקש להבהיר: אסור לנו בשום אופן לפגוע בממלכתיות של צה"ל. אסור לגרור את צה"ל לשדה הפוליטי. ובוודאי שאסור להפוך אותו לכלי ניגוח פוליטי. יש לנו צה"ל אחד, שפועל בשם כולנו, ולמען כולנו. וכמו שהוא שומר עלינו, גם אנחנו צריכים לשמור עליו.

משפחת בן גוריון היקרה, אין זה סוד שאני מעריץ של בן גוריון, וכפי שכבר אמרתי: מדוד ועד דוד לא קם כדוד. מי ייתן ונדע גם אנחנו לצעוד בדרכו של דוד בן גוריון, מגדולי מנהיגי העם היהודי ומדינת ישראל, להגשים את הציונות, להילחם עליה, לעובדה ולשומרה, ולממש את הממלכתיות, כדרך אשר תשוב ותחבר אותנו זה לזה, ויחד – אל היסודות החשובים לנו באמת. אין לנו ייעוד חשוב מזה, אין לנו מטרה נעלה מזו. יהי זכרם של דוד בן גוריון ורעייתו פולה, ברוך ונצור בלב האומה לדור דור.