דברי הנשיא בטקס האזכרה הממלכתי לחיים ויצמן

שבעה עשורים חלפו בשדותינו מאז הלך מעימנו נשיא המדינה הראשון, חיים ויצמן, זכרונו לברכה. ויצמן שהיה איש של מסה ומעש, כשם ספרו, היה איש של חיבורים – של סינתזות – אשר כל מטרתן הייתה לקדם את התנועה הציונית ואת מדינת ישראל. בכל עת הוא שאל מה עליו לעשות ועשה: הוא עשה זאת באמצעות המדע, והוא עשה זאת באמצעות המדינאות. כפי שאנו רואים בימים אלה בסדרה הנפלאה שהופקה על ידי "כאן – תאגיד השידור הישראלי" ועוסקת בתקופת המנדט, תרומתו של חיים ויצמן לתחייתנו כעם ולתקומתנו כמדינה – הייתה ייחודית בכל קנה מידה. שבעה עשורים חלפו מאז נפטר חיים ויצמן, שהיה "בחיר העם" כדברי בן גוריון.

מה היה אומר לו היה מתעורר לרגע ורואה את השינויים שחלו בארצנו? את מסעו היה מתחיל כאן – בין בנייני המכון הנקרא על שמו, שממשיך לחקור ולפתח פיתוחים חדשים, להציל חיים ולשפר את איכות חייהם של רבים. צמן הסתם הוא היה ממשיך ונוסע בשדרות המרכזיות הקרויות על שמו ונפעם מהרחובות הסואנים, מגורדי השחקים, מהתעשייה ומהמשרדים. הוא היה חולף בכיכרות הקרויות על שמו ונפעם מחלונות הראווה והחנויות העמוסות כל טוב. לבסוף, אני מניח, היה עוצר הנשיא ויצמן לנוח באחת מגינות המשחקים שגם בהן יש שנקראו על שמו, ונהנה לראות את הילדים שצחוקם נישא בין הנדנדות והמדשאות. שבעים שנה חלפו מאז עצם את עיניו ויצמן, איש החזון והמעש, איש הפוליטיקה והמדע. וראוי שנשאל את עצמנו: מה היה אומר לו היה פוקח את עיניו?

בהשבעתו לתפקיד נשיא המדינה הוא אמר: "יודע אני כי כל אשר נעשה ושלא נעשה בארץ הזאת יטיל מאורו או מצילו על עמנו כולו". ואכן, כשמאוחר יותר היום ייפתח מושב חדש של כנסת ישראל, יהיה עלינו – על מנהיגי הציבור, ובמיוחד על חברות וחברי הכנסת שלנו – לזכור היטב: כל אשר נעשה, וכל אשר לא נעשה – ישפיע על ההווה והעתיד של העם בישראל. הם בוחנים את מנהיגיו היטב, והם נושאים את עיניהם אל בית המחוקקים בציפייה דרוכה. יש להם דאגות – לאזרחיות ואזרחי ישראל, יש להם אתגרים הדורשים מאמץ נרחב שרואה את כל גווני העם וקהילותיו לנגד עיניו.

מורשתו של חיים ויצמן, שהיה דמוקרט אמיתי; ושהדמוקרטיה – הן במובניה כמתן כבוד להכרעת הרוב, והן במובניה כשמירה אדוקה על זכויות המיעוט – הייתה נר לרגליו – היא בראש ובראשונה מורשת של שליחות ציבורית; ואני סמוך ובטוח כי גם נבחרינו אשר נשבעים היום אמונים יפעלו ברוח מורשתו וילכו לאורה.

בעת ישיבת הפתיחה של האסיפה המכוננת בט"ו בשבט תש"ט אמר הנשיא ויצמן: "מה כבדה האחריות המוטלת על הבית הזה… עינו הבוחנת של העולם צופיה עכשיו אלינו לראות איזו דרך נבור לנו בסידור חיינו, מה דמות נעצב למדינה שלנו. אזנו קשובה לשמוע אם תצא בשורה חדשה מציון ומה תהיה הבשורה". את נאומו הוא חתם בציפייה: "מי יתן והיינו כולנו ראויים לגודל השעה ולכובד האחריות".

ואכן רבותיי, גודל השעה לא הלך והצטמצם, וכובד האחריות לא נהיה קל יותר. בארבע השנים האחרונות הסתירו את שמש הלכידות הישראלית ענני המחלוקות הפוליטיות ומערכות בחירות.

היום, יותר מתמיד, לאחר חמש מערכות בחירות יש צורך באחריות לאומית מצידם של מנהיגות ומנהיגי המפלגות ומצד כלל חברי הכנסת. כעת כאשר הבחירות מאחורינו, צריכים חברי הכנסת כולם להמשיך ולממש את חזונו של הנשיא ויצמן, לפעול בכל הכוח, בחזון, במעש, עבור כל אחד ואחת בישראל; כדי שנוכל לחיות חיים מלאי עשייה ומשמעות, ולהתמודד מול האתגרים הניצבים מולנו.

כאמור, זו מורשתו של הנשיא חיים ויצמן זכרונו לברכה. וזו החובה של כל אחד ואחת מאיתנו. יהי זכרם של הנשיא הראשון חיים ויצמן ורעייתו ורה נצור בלב האומה לעד.