דברי הנשיא בטקס האזכרה הממלכתי לחללי פעולות האיבה בארץ ובחו"ל

כאן, במקום הקדוש הזה, אנו מספרים את סיפור חיינו כאן. זהו סיפורה של גבורת היום-יום,

גבורת הבחירה בחיים בישראל. כאן, באנדרטה לזיכרם של אותם גיבורות וגיבורי היום-יום,

חקוקים שמותיהם זה לצד זאת. מכל רחבי הארץ, מכל הגוונים, הקהילות והאמונות. פסיפס ישראלי מיוחד במינו, פסיפס של יגון וכאב. פסיפס של גאווה. ישראלים בחייהם,

ישראלים במותם, שהטרור לא הבחין ביניהם, וקבע לכולם גורל אחד.

הנוסעת באוטובוס, שהייתה בדרכה למקום עבודתה, ולא ידעה שזוהי נסיעתה האחרונה. האבא הצעיר אשר גונן בגופו על בנו הפעוט מפני צרור יריות של מחבל נתעב בלב השכונה. בני המשפחה שיצאו לחגוג במסעדה, ומחבל מתאבד גדע את פתיל חייהם. חברי הילדות ש"בחייהם ובמותם לא נפרדו". גם כאשר השיגו אותם יריות האקדח של מרצח ברחובה של עיר.

פיגועי הטרור אשר פקדו אותנו בשבועות האחרונים וגם בימים האחרונים, הם הוכחה נוספת

לאמת הכואבת הזו, והישראלית כל-כך. ובימים כואבים שכאלו, ובגללם, למרות שכללי הטקס אינם מחייבים זאת, חשתי חובה חשובה לדבר כאן היום, בשנה הראשונה לכהונתי כנשיא המדינה, איתכם – יקיריי, בני המשפחות השכולות של חללי הטרור, ולהביע לא רק את הזדהותי העמוקה, אלא גם את זאת שמפעמת בליבם של כלל אזרחי ישראל.

מיכל ואני ביקרנו בשבועות האחרונים את המשפחות ששכלו את יקיריהן בגל הטרור הנוכחי, בכל רחבי המדינה, מדרום ועד צפון. כל משפחה וסיפורה, כל משפחה ואסונה. כאבם של ישראלים, שחיו כאן את חייהם, והפכו מבלי שתיכננו, לגיבורים של יום-יום, לחלק בלתי-נפרד, ועצוב במיוחד, מהאתוס הישראלי. פגשנו משפחות אבלות ומעוררות השראה, דואבות וכואבות – אך חזקות וגאות. פגשנו אלמנות צעירות וילדים יתומים, פגשנו הורים וקרובים אהובים, אחיות, אחים, בנות ובני זוג; פגשנו את כולם. ומה שהפעים אותנו שוב ושוב, הוא החוסן הפנימי, הלכידות המשפחתית, הכוח הבלתי נתפס. יצאתי מכל משפחה ואמרתי למיכל: את העם הזה אי אפשר לנצח! הוא פשוט מדהים. אתם – בני המשפחות היקרות והאהובות – אתם נותנים השראה ועוצמות לאומה שלמה.

אזרחיות ואזרחי ישראל, מאז ראשית ימי היישוב היהודי בארץ ישראל, מלוה אותנו ההתמודדות עם איבתם של מי שאינם רוצים לראותנו חיים כאן. גם בחודשים האחרונים, ואפילו בשבוע הזה, השנאה והמרצחים תקפו והכו בנו ללא רחם. וגם הפעם – הטרור לא ניצח ולא ינצח! מדינת ישראל איתנה מתמיד, חזקה ברוחה ובכוחה, ומגיבה באגרוף ברזל וברוח איתנה, לכל מתקפה ולכל איום. כולנו מייחלים לימים אחרים, ימים בהם נוכל לראות בטרור פרק עבר, שהיה והסתיים. אבל עד שנזכה לבואם של אלה, נמשיך לעמוד על המשמר, ולהגן על עמנו.

בני משפחת השכול, אנחנו מחיבים להמשיך ולספר מדור לדור את סיפור יקיריכם, שבגופם הוסיפו עוד נדבך ועוד קומה להיסטוריה של מדינתנו האהובה. אני מאמין שהקמתו של היכל ההנצחה החדש לזכר חללי פעולות האיבה, ישקף את חלקם בבניית המדינה, ואת סיפור הגבורה של עצם החיים כאן; בחירה שיש בה לעתים סיכון, ומחיר, שאותו להותנו שילמתם אתם.

בנות ובני המשפחות השכולות, כמו בכל ימות השנה ליבנו איתכם גם היום, ובמיוחד היום, ואנו מייחלים ומתפללים שלא תדעו כאב, צער, ודאבה עוד ושתדעו שמחות רבות. בשם העם בישראל אני נושא תפילה לרפואתם ולשלומם של כלל הפצועים מאירועי הטרור, שיזכו לרפואה שלמה – רפואת הנפש ורפואת הגוף. השתא בעגלא ובזמן קריב. ונאמר אמן. יהי זיכרם של חללי פעולות האיבה נצור בליבנו ובלב האומה לעד.