דברי הנשיא בטקס האזכרה לנשיא התשיעי שמעון פרס ז"ל

המעמד הזה, כאן – בחלקת גדולי האומה, טומן בחובו השנה עוד נופך היסטורי, כשאנו מציינים לא רק את לכתו מעימנו של שמעון פרס – נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, ראש ממשלה, ומנהיג של חזון ותקווה – אלא גם מאה שנים להולדתו.

ברשותכם – בני משפחה, חברים, מוקירי זכרו ותלמידיו, אורחות ואורחים מכל רחבי תבל; אני מבקש להעמיק כאן היום באחד השיעורים החשובים ביותר ששמעון פרס לימד אותי; שיעור שמשתקף באופן עמוק באחד מהשירים אותם כתב: "שאלתיך במוצאי הכרך, הלפנינו סיכוי או ערך. ובנושאי תפילה כורע ברך, נסת ונעלמת ראשית הדרך. לא איני ציד צמא דם, אף לא נוד נואש ותם. הרי נשבעתי – לא תשבר אדם, וכי הנופל הוא זה שקם. ובעומדי על שפת לעך – התהום, לא תפרם מלב רקמת התום. ובהשמע קול נפץ של חלום, אמרתי לך – לנשר עוד נרום.

עד כאן מילות השיר שכתב שמעון פרס, והלחין קובי אשרת.

השיר הזה – "תפילה בדרך" – הוא איננו סתם שיר. ממרחק הזמן, יש אולי ששכחו, עד כמה הייתה הקריירה הציבורית של שמעון פרס, רצופה עליות ומורדות. ממש – מ"לוע התהום", ועד "נשר המגביה עוף".

אך גם ברגעי השפל הפוליטיים שלו, עבורו זה אף פעם לא היה סוף הדרך; עבורו, רגע הנפילה היה תמיד נקודת התחלה חדשה, נועזת, מרחיקת ראות ולכת.

לא בכדי בחרתי לדבר כאן היום, על משברים ועל דרך ההתמודדות עמם. משום שאני מאמין שבמיוחד בעת הזאת, הקשה, המאתגרת והמשברית – מבחינה לאומית, עלינו ללמוד מהתכונה הזאת – ה"שמעון פרסית" – לא לומר נואש, לא לוותר.

מדינת ישראל נמצאת כבר כמעט תשעה חודשים בעיצומו של משבר חוקתי וחברתי חריף, שמטלטל באופן מסוכן ביותר את החברה, הכלכלה, ובמיוחד את הביטחון – של מדינת ישראל.

כבר אמרתי ואחזור על כך: אין דרך לפתרון ללא הידברות, אין דרך ללא הקשבה וכבוד. אנחנו חייבים להבין שאם צד אחד ינצח וצד אחד יוכנע – כולנו נפסיד.

אני עומד כאן בדאגה עמוקה וחרדה גדולה, ומדגיש: חייבים לפתור את המשבר הקשה והמסוכן בין רשויות השלטון, ולקבוע את האיזון הבריא והנכון ביניהן.

יש לשמור על החברה הישראלית וחובה לשמור על הדמוקרטיה הישראלית – המבוססת על שלטון חוק שכולל כמובן ציות מלא לפסיקות בית המשפט.

אלה ימים של חשבון נפש – וכולם צריכים לחשוב טוב טוב על ההשלכות של מעשיהם. אני שב וקורא לנבחרי הציבור: זה הזמן לגלות אחריות, להביט למציאות בעיניים, ולפעול בכל דרך כדי להגיע להסכמה רחבה.

אני יודע – זה קשה. לעיתים קשה מנשוא; אבל זה זמן להושיט יד, וזה הזמן להיענות להושטת יד, ולנסות. הרוב המכריע של הציבור מייחל לסיים את המשבר הזה, להעיף את המחלוקת הזאת מסדר היום, ולהתחיל להתעסק ביחד בדברים החשובים באמת.

במיוחד בימים האלה, כשהקיטוב והפילוג בשיאם, ונדמה שלחלקנו קשה לדמיין עתיד משותף ומלא תקווה – אני מאמין שעלינו לאמץ את התפיסה ששמעון פרס תמיד הביא עמו: שגם בשיא החרדות צריך להתבונן בקור רוח ולמצוא דרך לצאת מהמשבר בהידברות. יחד.

משבר הוא חלק מן האנושיות. כולנו – כל בני האדם וכל החברות והאומות – עברנו או נעבור בחיינו משברים; אבל המבנה והמהות האנושית שלנו בנויים באופן שלא רק מאפשר לנו לצלוח את המשברים הגדולים ביותר, אלא גם מחייב אותנו לעשות זאת.

אני קורא לכולנו ללמוד את השיעור הגדול הזה משמעון פרס; וגם בעת הזאת, ובמיוחד בעת הזאת, לזכור: מדינת ישראל חזקה מכל משבר, החברה הישראלית חזקה מכל משבר.

עבור חלקנו זה קשה, עבור חלקנו זה נראה לפעמים בלתי אפשרי, אבל כמו ששמעון פרס לימד אותי ואותנו – צריך להתעקש ולנסות שוב ושוב ושוב, כי ממשבר אפשר לצמוח וחייבים לצמוח – יחד.

הרי ברור לכולנו שאם מול כל אתגר ומשבר קשה שניצבו בפניו שמעון פרס היה עוצר ומוותר, מדינת ישראל הייתה היום הרבה יותר חלשה – ביטחונית, מדינית וכלכלית.

מיכל ואני שולחים חיבוקי תנחומים חמים ואוהבים לכם -אוהביו ומוקיריו הרבים של שמעון, שהתקבצו מכל העולם, למרכז פרס לשלום ולחדשנות; וכמובן לכם – בני המשפחה, אהוביהם של שמעון וסוניה פרס זכרם לברכה.

תהא נשמתו של שמעון פרס איש החזון והמעש צרורה בלב האומה מדור לדור.