דברי הנשיא בכנס השל לעמיות יהודית ויחסי ישראל תפוצות

כנס השל לעמיות יהודית ויחסי ישראל והתפוצות הוא הזדמנות מיוחדת עבורי לגעת בהוגה אהוב, ובנושא משמעותי וחשוב. ברשותכם, אני רוצה לגעת תחילה בנושא של העמיות היהודית, לתאר אותה ואת אתגריה, ואז להציע את עמדתו של השל שלהבנתי מפלסת לנו דרך אחרת, דרך חדשה, לתוככי המפגש עם היהדות.

בשנים האחרונות אנו עדים לדיון ער, על טיב הקשר, בין יהודי העולם ליהודי ישראל ולמדינת ישראל; ובין יהודי העולם – בינם לבין עצמם. בעולם גלובלי בו כל אחד יכול לנטוש את זהותו ולהיות אזרח העולם, ובתרבות המדגישה את ייחודיותו של היחיד על חשבון החברה, המשפחה והעם, יהודים רבים, צעירים בעיקר, שואלים את עצמם, מה משמעות קיומנו כעם, מה משמעות קיומי כיהודי.

הכנס הזה מבקש להניח תשתית למענה, כשהוא עוסק בעמיות היהודית, או Jewish Peoplehood. העמיות היהודית, היא זו שמדגישה בעיניי את מחויבותנו הערכית, לחיים יהודים מלאים יותר, וערכיים יותר. מנקודת המבט של העמיות היהודית השאלה המנחה אותנו בחיינו איננה 'למה אני יהודי'? או 'מיהו יהודי'? השאלה המנחה אותנו היא: 'איך אני יהודיה'? 'כיצד אני חי את חיי כיהודי'? או 'מה הפירוש והמשמעות שאני נותנת לחיי כיהודיה'?

כמובן, הגדרתם של החיים היהודים המלאים יותר נתונה בידנו. היא נתונה בידי היחיד שבוחר את צורת החיים היהודית שלו. אנו יכולים לבחור את זהותנו, מתוך מרחב עמוק ומקיף, של תרבות יהודית, של ארון ספרים יהודי, של ציוויליזציה יהודית, של חוויות יהודיות. אך היא מתממשקת, שואבת, ובעיקר אוהבת – ברמה האנושית והיהודית – גם את החולקים עלינו ואת החולקים איתנו את היהדות. בתפיסת העמיות היהודית נוצרת זהות יהודית מגוונת, שאיננה חייבת תמיד להיות פלורליסטית בעצמה, אבל היא מאפשרת מגע נרחב ומכבד עם מגוון זהויות יהודית.

האדמו"ר של התפיסה הזו – הרב אברהם יהושוע השל, גילם בדמותו, בזהותו, בערכיו ובמעשיו, את התופעה היהודית בתמציתה. הרי הוא עצמו היה פסיפס שלם ומרהיב, של עמיות יהודית. הוא, עם שורשים חסידיים עמוקים, עם קורות חיים שנשזרו בשלל הזרמים היהודיים, עם תפיסת עולם שהשפיעה והושפעה, נתרמה ותרמה, הציב לנו סטנדרט מוסרי, יהודי, אנושי – גבוה ומלא השראה.

כיצד לשמור על עולם ערכים חד וברור, ולכבד את החולקים, את השונים, את המאתגרים; ויותר מזה – לראות ערך בשונות הזאת, למנף אותה, לשאוף אליה. אך לא רק את אבני הפסיפס היהודי קידש השל, אלא גם את ה-שלם, את המכנה המשותף. השל הוא זה שהציע לנו מענה לצורך אותו הצבתי בפתח דבריי, לחיפוש אחר מפגש חיובי עם המסורת היהודית, מפגש שבמידה רבה מחבר את כולנו, את היהודים כולם.

השל הזכיר לנו את הרוח היהודית. הוא חתר לחדש את המעיין הרוחני, את הבאר העתיקה ממנה ניתן לשאוב מים חיים ומשמעות לנפש מודרנית עייפה. לא סתם רבים ראו אותו כמעין "נביא". המפגש עם האלוהי, האלוהי שבאדם, האלוהי שבאחר, הוביל אותו מבית הכנסת אל העולם. הרוחניות הייתה עבורו כוח מניע. כוח מניע בחייו שלו, כוח מניע בחיי תלמידיו. הוא הביא לידי ביטוי מושלם כמעט את התנועה שחרטה על דגלה spiritual activism, פעילות רוחנית פוליטית למען הצדק.

כפי שכתבתי באחד ממאמריי, הרב אברהם יהושוע השל היה "פלורליסט יהודי נדיר, שכיבד את כל עולמות היהדות ואף את אלה שמעבר להם (ומכאן החיבור העמוק לכומר מרטין לותר קינג). הוא נשא בצקלונו את חוויות חייו ומילא את סלו בביכורים מכל תפישות היהדות שראה וחווה בחייו. בשל כך הוא מצא חיבור עמוק בין עיקרי אמונתו והתפילה עצמה למעשה חברתי ולמאבק פוליטי". זה המובן העמוק של המשפט המוכר שלו: "חשתי שרגלי מתפללות"; משפט שאמר כאשר שב ממצעד המחאה, לצידו של מרטין לותר קינג, למען זכויות הצבעה לשחורים ב–1965 בעיר סלמה שבאלבמה.

הרי התפילה איננה ולא יכולה להיות מוגבלת רק לבית הכנסת, רק לנאמר בפה, מתוך הסידור. התפילה האותנטית פורצת מתוך האדם המתפלל, שוברת את הגבולות, זועקת אל על. כששלמה המלך התפלל הוא נשא כפיו אל על. כשחנה סנש התפללה, ב"הליכה לקיסריה", היו אלה החול, הים, רשרוש השמים, ותפילת האדם שהתמזגו לדבר אחד. כשהשל התפלל, היו אלה רגליו המהלכות, רגליו המתפללות.

מול שיח העמיות היהודית השל מציע לנו את דרכו שלו. דרך שקוראת גם ליהודי החילוני, הדתי, החרדי והמסורתי; ליהודי האורתודוקסי, הרפורמי או הקונסרבטיבי; לחדש ולרענן את עולמם הרוחני תוך שאיבת עוצמה והשראה ממעין החיים של הרוח היהודית. השל האמין בשורשינו העמוקים, ולצד זה האמין שכולנו זקוקים להתחדשות יהודית, והוא ניסה להציע לנו את המתווה להתחדשות הזו, את זרם החיים המפעם הזה.

בשנים האחרונות זוכה השל לקצת יותר אוזן קשבת בחברה הישראלית, בזכות "סוכני השל" – חברי ד"ר דרור בונדי, ד"ר אלכסנדר אבן חן, המשורר ואיש התרבות עמיחי חסון, מרכז השל ועוד. אבל יש עוד עבודה רבה לעשות כדי להעמיק את ההיכרות של החברה הישראלית עם השל והגותו. אני מאמין כי לחברה הישראלית יש הרבה מה ללמוד מהיכרות מעמיקה עם האיש הגדול הזה. ואני מקווה שהכנס הזה יעמיק את הבנתנו בהגות שלו ובאופן שבו ההגות שלו רלוונטית וחשובה לשאלות הגדולות שניצבות בפני כל אחת ואחד בעם היהודי בפתח המאה ה-21.

יהי רצון שנצליח לעלות מעלה, בדרך אותה התוו לנו השל ויתר גדולי הרוח של העם היהודי, דרך של אמונה ושל תקווה. תודה לכולכם, היו ברוכים.