דברי הנשיא בעצרת חטיבה 7 במלאות יובל למחלמת יום הכיפורים

אני שמח והאמת שגם נרגש – להיות אתכם כאן. חטיבה 7 האגדית! אני נמצא כאן היום – לא רק כמי שיש לו הערכה עצומה לחטיבה שבע, ולא רק כנשיא המדינה, אלא גם כקרוב משפחה גאה של החטיבה ואנשיה; מכמה סיבות:

ראשית, כי אבי האלוף חיים הרצוג ז"ל, נשיאה השישי של מדינת ישראל היה ממייסדי ומפקדי חטיבה שבע במלחמת הקוממיות בתש"ח.

ושנית כי נמצא כאן הערב סגן אלוף יונתן מאיר – לשעבר מפקד גדוד 82 בחטיבה 7 וכיום מפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי.

יונתן הוא נכדו של תת אלוף זוריק לב – מפקד בסיס חיל האוויר ברמת דוד שנהרג במלחמת יום הכיפורים, והוא בכיר הנעדרים של צה"ל במערכות ישראל. זוריק, זכרו לברכה, הוא דוד של מיכל רעייתי.

כשאני רואה כאן את יונתן, ואת הדור הנוכחי המעולה של מפקדי צה"ל, יחד עם כלל הלוחמים; אני לא יכול שלא לחשוב על סבא שלו – זוריק – ועל כל לוחמי מלחמת יום הכיפורים.

יש פה לוחמים רבים, בני דור שני ושלישי ללוחמי כיפור, בנים ונכדים לאנשי חטיבה 7; שבעצם ישותם ופועלם משקפים אמת אחת ישראלית וחזקה כל כך: כל דור ממלא בתורו את חלקו בהגנת הארץ. ושרשרת האחריות והגבורה נמשכת!

בימים האלה, כשפירוד וקיטוב הולמים בנו מבפנים –  הלכידות והאחדות שאתם משקפים ושיקפתם בקרבות הן לנו עמוד אש לפני המחנה. התמונות הקשות מאתמול צריכות לטלטל את כולנו. בצמתים, ברחובות, באולפנים וברשתות החברתיות, ואפילו בכנסת ישראל – החברה הישראלית זועקת מדם ליבה – אנחנו מקוטבים, אנחנו מפולגים. חייבים לעשות משהו. היחסים בינינו רק הולכים ומסלימים, התהום מעמיקה, מקרי אלימות הופכים לנפוצים יותר ויותר, וכולנו מבינים את הסכנה.

אני שב ואומר: אם רק צד אחד ינצח – מדינת ישראל תפסיד. חייבים לגלות אחריות. חייבים לעשות כל מאמץ – ולדבר. חייבים לשמוע את כל הדעות, ולהאזין לכל הקולות. חייבים לעצור את שנאת החינם! חייבים למצוא את דרך המלך שתשמור אותנו יחד – עם אחד ומדינה אחת, יהודית ודמוקרטית.

בעוד ימים ספורים אצא לביקור מדיני חשוב בארצות הברית, לציין שבעים וחמש שנות עצמאות ישראלית, ושבעים וחמש שנים של ברית איתנה – שניצבת מעל לכל מחלוקת. ברית שעמדה לנו גם לפני חמישים שנה, במלחמת יום הכיפורים, כשארצות הברית נחלצה לעזרתנו – בחברות אמת שלא תישכח לעד.

כאן – בשדות הקרב והדמים, כשאויבינו מעבר לגבול, בסוריה ובלבנון, ובראשם איראן, מנסים לבחון אותנו, בימים ובשעות אלו ממש – אני אומר את מה שאגיד גם בוושינגטון: ישראל וארצות הברית הן דמוקרטיות איתנות וְשׁותָּפוֹת אסטרטגיות ראשונות במעלה.

אל לאויבינו להתבלבל – מותר לנו להתווכח. גם ויכוחים קשים. זה חלק מהותי בדמוקרטיות תוססות ובריאות. אבל הברית איתנה מתמיד. מי שינסה אותנו – ימצא אותנו נחושים, מאוחדים וחזקים. הברית בין ישראל לארצות הברית היא בלתי ניתנת לשבירה ובלתי ניתנת להחלפה; ממש כמו הדמוקרטיה הישראלית – שגם היא בלתי ניתנת לשבירה ובלתי ניתנת להחלפה. כך היה, וכך יהיה.

יקיריי לוחמי שבע בעבר ובהווה, כבר שבעים וחמש שנה, שחטיבה 7 – החטיבה שקמה יחד עם המדינה – עושה היסטוריה!

כאמור את הסיפורים המכוננים, על שלבי ההקמה המרגשים, שמעתי בבית, מאבי ז"ל – שזכה להימנות עם אותה חבורה נחושה שהקימה את החטיבה תחת פיקודו של האלוף שלמה שמיר ז"ל. הוא היה קצין המבצעים והמודיעין שלה בין היתר בקרבות הקשים בלטרון, ובפריצת 'דרך שבע', היא דרך בורמה.

מאז ועד היום, שזורה חטיבת השריון הוותיקה ביותר שלנו בקורות מדינת ישראל, ושמות גיבוריה רקומים באותיות של זהב בספר דברי הימים של תקומת ישראל בארצו.

אנחנו מציינים הערב יובל שנים לפרק ההרואי של חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים. "אותנו הסורים לא יעברו" כך אמר אביגדור – יאנוש – בן גל זכרו לברכה, המח"ט הגיבור, ללוחמי החטיבה בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים. 'אותנו הסורים לא יעברו'. אמר, והוא וְאֶחָיו לנשק קיימו. באחת משעותיה הקשות ביותר של ישראל, כאשר גורלה של המדינה היה מוטל על כף המאזניים, הגנו לוחמי חטיבה 7 בגופם ממש – על אזרחי ואזרחיות ישראל.

הם בלמו והדפו משך ימים, באומץ ובגבורה, מאות טנקים של האויב. הם, ואחיהם לנשק מכלל יחידות צה"ל, יצאו כשידם על העליונה, כנגד כל הסיכויים.

אני מבקש, ברשותכם, לקרוא מספר שורות מספרו המיתולוגי של אבי: "מלחמת יום הדין", שמודפס מזה כמעט 50 שנה, שוב ושוב, בארץ ובעולם כולו.

בספרו הוא מתאר, בין היתר, את רגעיה הגדולים, המכריעים וההיסטוריים, של חטיבה 7 לקראת סוף הלחימה ברמת הגולן, וכך הוא כותב: "אביגדור (כלומר יאנוש) ניצב, הלום, והשקיף על "עמק הדמעות". פגריהם של כ-260 טנקים סורים, ומאות נגמ"שים וכלי רכב שרופים היו פזורים עליו, בין חרמונית וה"בוסטר".

במרחק נראו הסורים כשהם נסוגים בתוך ערפל של עשן ואבק; ואש הארטילריה הישראלית מְרַדֶּפֶת אחריהם. קולו השקט של רפול, מפקד האוגדה שהצליחה לבלום בגבורה את המתקפה הסורית, נשמע ברשת הקשר של החטיבה: "אתם הצלתם את עם ישראל". צה"ל יכול לזקוף לזכותו קרבות גדולים רבים, אולם אך מעטים מהם היו כה גורליים כזה של חטיבה 7".

כך כתב אבי זכרו לברכה; ואני רוצה להוסיף ולהגיד שאת יאנוש זכיתי להכיר – ישיר, חייכן, חד כתער, מדויק, ובוטה, וגם, קצת בניגוד לתדמיתו – בתוכו פנימה: אוהב שלום ורודף שלום. אכן, איש גדול היה!

גם אם נישאר כאן שבוע שלם לא נוכל לשטוח את כל מעשי הגבורה של החטיבה; ובהם כמובן – "קרב עמק הבכא", אשר הפך לאחד מסמלי המלחמה, ולאחד מסמלי גבורת ישראל.

קרב בו אתה – ידידנו וחברנו, אביגדור קהלני, מג"ד עֹז – 77, גילית גבורה בלתי נתפסת, שזיכתה אותך באות הגבורה; ומנהיגות איתנה – שהפכה אותך למושא הערצה עבור דורות של ישראלים בכלל ולוחמים בפרט.

מכובדי, מלחמת יום הכיפורים, הותירה על מדינת ישראל חותם בל יימחה. בעיניי, בראייה היסטורית, לא ניתן להתבונן על מלחמת יום הכיפורים במנותק מהסכמי ההפרדה עם מצרים וסוריה ומהסכם השלום עם מצרים, שנחתם כמה שנים לאחר מכן.

גבורתם והקרבתם של הבנים הביאו עמן ביטחון וניצחון,  ובעקבותיהם גם את ההסכמים ואת השלום עם המצרים – הסכם אמיץ, שהובל בידי מנהיגים אמיצים, הביא תקווה,  וסלל דרך חדשה, שאת פירותיה המשכנו לראות בהסכם השלום עם ירדן, ועד להסכמי אברהם שהזניקו אותנו דרמטית להשתלבות במרחב, דבר שלא ניתן היה לדמיין באותם ימי מלחמה אפלים.  

גם כאן – תרומתה של ארצות הברית הייתה חיונית, ממש כפי שהיא היום. עם כל זאת, למרבה הצער, המתיחות והאיבה עם סוריה ולבנון, והעימות – שעצימותו משתנה תדיר – עם חיזבאללה, הם איום ממשי; דבר שהופך את חטיבה 7, מוכנותה, כשירותה ודריכותה – לחיוניות ביותר עבור ביטחון מדינת ישראל.

משפחות שכולות יקרות ואהובות, השכול היכה בכן במלחמה הנוראה ההיא, ואין מנחם. מיכל ואני התרגשנו לבקר באתר המורשת וההנצחה שנחנך היום לזכר האהובים שלכם ולמען הדורות הבאים. עלינו להמשיך ולעשות הכל, כדי שהסיפור של חטיבה 7 – ושל בניכם וקרוביכם היקרים – ימשיך להיות מסופר, מדור לדור ולנצח נצחים.

אני מבקש לברך אתכם – מפקד האוגדה תת אלוף דדו בר-כליפא ומפקד החטיבה אלוף משנה יפתח נורקין, וכמובן את כולכם – יקיריי נשות ואנשי חטיבה 7: המשיכו לעשות היסטוריה, והמשיכו לשמור על מדינת ישראל ועם ישראל. תודה לכולכם, עלו והצליחו!