דברי הנשיא בפתיחת מושב הכנסת

אני מתכבד לפתוח את הישיבה הראשונה של הכנסת העשרים והחמש, היום, יום שלישי, כ"א בחשוון התשפ"ג, חמישה עשר בנובמבר 2022. אדוני ראש הממשלה יאיר לפיד והגב' ליהיא לפיד, יושב-ראש הכנסת חה"כ מיקי לוי והגב' נורית לוי, נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומר דוד חיות, ראש האופוזיציה חבר הכנסת בנימין נתניהו והגב' שרה נתניהו, יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון והגב' לודמילה תיכון, שרי הממשלה, חברות וחברי הכנסת בהווה ובעבר ובני משפחותיהם, מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון, מפכ"ל המשטרה רב-ניצב קובי שבתאי, נציבת שירות בתי הסוהר רב-גונדר קטי פרי, ראשי הנציגויות הזרות והעדות הדתיות בישראל, אזרחיות ואזרחי ישראל, מכובדי כולם.

בפתח דבריי אני מבקש להתייחס לפיגוע הנורא שאירע הבוקר באריאל; פיגוע שפוצע את הלב ומטלטל את הנפש, בו תקף מחבל נתעב חפים מפשע, שכל חטאם היה שרצו לקיים חיים שלווים במדינתם – מדינתנו. ישראל תמשיך לעמוד בנחישות ובתקיפות – בכל מקום ובכל זמן – כנגד מעשי טרור ושנאה המרימים את ראשם ומאיימים עלינו. בשם העם בישראל כולו, אני משתתף ביגונן העמוק של משפחות הנרצחים, ושל העיר אריאל, ונושא תפילה לרפואת הפצועים.

לכל אויבי ישראל וחורשי רעתנו, ובהם אלה שאחראים לפיגוע הנורא הזה, למי שרוצה לראותנו מפולגים וחלשים, אני מעביר מכאן מסר חד-משמעי: לא תצליחו לערער את עוצמתנו ואת לכידותנו לא באמצעות איומים, לא באמצעות אלימות, לא באמצעות טרור, ולא באמצעות מהלכים נואלים בזירה הבינלאומית. מי שקמים עלינו לכלותינו ימצאו אותנו תמיד ערוכים ונחושים, כשידנו האחת אוחזת בנשק, וידנו השנייה מושטת לשלום. כוחות הביטחון שלנו ימשיכו להגן על אזרחינו; המערכות המדיניות והמשפטיות של מדינת ישראל, לרבות בית המשפט העליון שלנו – ימשיכו להיות חומת מגן מדינית ומשפטית עבורנו בחזית הבינלאומית; ויותר מכל – הרוח הישראלית האיתנה – הנצחית, תעמוד מולכם ללא היסוסים וללא פשרות.

אל תתבלבלו – שונאי ישראל: המחלוקות הפנימיות בתוכנו משקפות את עוצמתה של הדמוקרטיה שלנו ואת חוסננו הפנימי. דווקא בגללן, במיוחד בגללן, לא תוכלו לנו.

מכובדי חברות וחברי הכנסת, מסורת היא לנו, שבבית המקדש בירושלים, המשמר היוצא היה מברך את המשמר הנכנס, בברכת "מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות". אני רוצה להודות למשמר היוצא – הכנסת העשרים והארבע קואליציה ואופוזיציה כאחד, לך ידידי יושב ראש הכנסת חבר הכנסת מיקי לוי –  שעשית ופעלת בשליחות ובאמונה – ולממשלת ישראל השלושים ושש על שריה ושרותיה, בהנהגת ראש הממשלה יאיר לפיד וקודמו ראש הממשלה נפתלי בנט על העשייה ועל שיתוף הפעולה למען העם והמדינה; ולברך אתכם – ואת המשמר הנכנס – הכנסת העשרים וחמש, ובמיוחד את חברות וחברי הכנסת החדשים; את יושב ראש האופוזיציה והמועמד שעליו הוטלה מלאכת הרכבת הממשלה –  חבר הכנסת בנימין נתניהו, ואת חברי ממשלת ישראל השלושים ושבע – שתקום בעתה ובזמנה,  בברכה הזו ממש: "מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום ורעות". זוהי משימתכם החשובה מכל. זוהי שליחותו של הבית הזה.

אני מבקש לציין שתי מפלגות שיחסרו לי באופן אישי, ובוודאי גם לחלקכם, בכנסת הנוכחית, שתי מפלגות בעלות שורשים היסטוריים ועמוקים של כמאה שנות תרומה לבניין עמנו, ארצנו ומדינתנו –  'מרצ' ו'מפד"ל' על גלגוליהן השונים.

מכובדי, אני מגיע לכאן, מקברו של נשיאה הראשון של מדינת ישראל –  ד"ר חיים ויצמן זכרו לברכה; מטקס האזכרה הממלכתי במלאת שבעים שנה לפטירתו. הנשיא ויצמן, "האב המייסד" – כפי שכונה; איש המדע והמדינאי, מי שפעל והביא להצהרת בלפור ההיסטורית, דיבר לא אחת על חזונו למדינת ישראל, ועל התנאים ההכרחיים למימושו. ביום העצמאות הרביעי של מדינתנו, הוא הדגיש, ואני מצטט, כי: "עתידה של מדינת ישראל תלוי בשלושה יסודות: באהבת אחים, במאמץ לבנות, ובשלום לקרוב ולרחוק". כך אמר.

אהבת אחים  – זהו היסוד הראשון והבסיסי ביותר בחזונו של ויצמן, וזהו התנאי המרכזי לעתידנו. האחדות, הלכידות, והעצמת המשותף לנו. העמקת ההכרה וההבנה שאנחנו חלוקים בנוגע ללא מעט סוגיות, אוחזים לעתים באורח חיים אחר זה מזה, שונים זה מזה, וזו מזו, בתפיסותינו ובאמונותינו, ולמרות כל אלו – ומעל לכל אלו  – אחיות ואחים אנו; שחולקים לא רק ברית גורל אלא גם ברית ייעוד –  לחיות כאן יחד. להתמודד עם אתגרינו – יחד. לבנות את עצמנו כאן – יחד. אחיות ואחים, שיודעים את מה שהמליאה הזאת יודעת ומשקפת זה עשרות בשנים: שיש ערך לקיומן של מחלוקות, ויש גם דרך לנהל מחלוקות  – בהקשבה, בכבוד, בפתיחות.

לא מחלוקות של חרמות, לא מחלוקות של ביטול האחר ומחיקתו, לא מחלוקות דורסניות  שהופכות למחלוקות הרסניות.

הניסיון ההיסטורי שלנו מלמד אותנו, שבכל פעם שבה בחר העם, לצעוד בנתיבים נפרדים; בכל פעם שבה המחלוקת לא התנהלה בדרכי שלום; בכל פעם שבה צד אחד פנה לדרך אחת, והצד השני פנה לדרך אחרת –  נתיב אחד ליהודה, ונתיב אחר לישראל – התוצאה הייתה איומה ונוראה. איבדנו את דרכנו. ואיבדנו את ביתנו. הדברים נכונים פי כמה בעת הזאת, כשבסחרחורת מערכות הבחירות נדחק המשותף לנו לקרן זווית, והמפלג כיכב מעל לכל במה.

אזרחי ישראל ניצבים היום, כשהם גאים במדינתם, שתחגוג השנה 75 להיווסדה, ומאמינים בצדקת דרכה; אבל בה בעת, אם להודות על האמת – הם מותשים מהמאבק הפנימי, ומההשלכות שלו. כעת, האחריות מוטלת בראש ובראשונה עליכם – נבחרות ונבחרי הציבור. אחריות לנסות ולהיגמל מההתמכרות לעימותים הבלתי פוסקים, ואם יורשה לי – מהשתעבדות מופרזת ל- "מה יכתבו ומה יגידו", ל- "מה יזכה ליותר תגובות, לייקים ושיתופים", ול- "איך נביא לסערה ברשתות". אחריות לנשום עמוק, לברר את העובדות, ולשקול היטב – לפני כל נאום, ריאיון ולחיצה על המקלדת. אחריות לחיזוק השותפות בין כל גווניה של החברה הישראלית – מכלל האמונות והדתות, יהודים, ערבים, דרוזים, נוצרים וצ'רקסים, חרדים וחילוניים, מסורתיים ודתיים; אלו שמיוצגים היטב בבית הזה  – וגם אלו שפחות; אלו אשר יקבלו לידיהם את מושכות השלטון, ואלו אשר יחבשו את ספסלי האופוזיציה. אחריות לשילוב זרועות, בהמשך מסענו המשותף.

כידוע לכם, פגשתי בשבוע האחרון את נציגיכם – נציגי הסיעות –  בעת ההתייעצויות שקיימתי בבית הנשיא, מכוח 'חוק יסוד: הממשלה'. אני מודה לנציגות ולנציגים על שיחות מרתקות ומעמיקות, ששיקפו היטב ובאופן מכובד את רוחב היריעה של מגוון העמדות, התפיסות והאמונות, של החברה הישראלית ונבחריה, בנושאים חשובים והכרחיים לקיומנו כאן. זהו כוחה של הדמוקרטיה הישראלית, ואני סמוך ובטוח שגם כאן –  בכנסת המושבעת היום הכוח הזה יבוא לידי ביטוי.

מכובדי חברות וחברי הכנסת, הציבור הישראלי אמר את דברו, ובחר בכם באחוזים מרשימים לפעול בשמו. כעת, אזרחי ישראל מצפים מכם פשוט לעבוד למענם. הם מצפים מכם – מכולכם – לפעול למענם בוועדות, במליאה, ובתפקידיכם הציבוריים והפרלמנטריים השונים. הם מצפים מאיתנו – מכולנו –  שנקום בבוקר ונדאג להם. להוריד את יוקר המחיה, להגביר את הביטחון האישי, לשפר את החינוך והרווחה, לפתור את העומס בכבישים ואת אתגרי התחבורה הציבורית, לצמצם את הפערים בין הפריפריה למרכז, לתרום וליטול חלק בהתמודדות העולמית עם משבר האקלים שמסכן את חיינו וחיי ילדינו, לפתח, להצמיח, לשפר את החיים של כולנו כאן כחיים מלאי ערכים ומשמעות, זהות, גאווה ותקווה; ועוד ועוד אתגרים רבים וחשובים – זה מה שמדאיג את אזרחי ישראל. זה מה שצריך לעמוד לנגד עינינו יומם ולילה.

אני מבקש להזכיר במיוחד בישיבה החגיגית הזאת שיש גם אוכלוסיות – ובעיקר אוכלוסיות מיעוט – החרדות שצרכיהן לא יהיו חלק מסדר היום. עליכם – על נבחרות ונבחרי הציבור – לתת דעתכם על כך, ולהציב גם אותן לנגד עיניכם.

הבחירה של מכונני המדינה, על בסיס תורתו וחזונו של בנימין זאב הרצל – במשטר דמוקרטי ייצוגי, שבו כלל האזרחים הם שווי זכויות, ושבו יש מגבלה על הכוח, והפרדה ואיזון בין הרשויות – הייתה בחירה מושכלת, בחירה בטוב. כך בנינו כאן יחד מדינה וחברה משגשגות מעבר לכל דימיון, כך יצקנו יסודות של משטר ושל חוק, וכך, כאמור, קבענו רשויות איתנות הפועלות, כנדרש, בנפרד זו מזו. עלינו לשמור על היסודות החשובים הללו מכל משמר.

ביום החגיגי הזה ראוי שנזכור, כי כוחה של הרשות המחוקקת, הוא חלק ממערכת הכרחית ורחבה של איזונים ובלמים. אני מדגיש: לא רק שאפשר לשנות, יש דברים שראוי ורצוי לשנות. מותר ולפעמים גם נחוץ לדון מחדש בחלוקת הכוח והסמכויות בין הרשויות השונות, המאזנות האחת את השנייה. אך שומה עלינו לעשות זאת בהקשבה, בדיון פתוח, בשיח מכבד, ובהוגנות. זוהי כמובן משימה שרובצת לפתחן של שלוש הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת; שעליהן להיות קשובות זו לזו, ובה בעת – להיות מחויבות לחזון המשותף שלנו כעם וכמדינה.

גם ברגעי מחלוקת עמוקה ומטלטלת, שלבטח עוד תפקוד אתכם כאן במליאה, אני מבקש מכם, מכובדי, לא לשכוח את הנאמר בספר משלי: "מוות וחיים ביד לשון"; ועל אחת כמה וכמה לא לשכוח שהרשויות האלה –  רשויות השלטון הישראליות – הן אינן מין מוסדות אמורפיים או ישויות מדומינות, אלא מורכבות מאנשים, מבני אדם – עובדי ציבור, משרתי ציבור, שליחי ציבור.

אני מבקש מכולנו – מנהיגי הציבור, שליחי הציבור ונציגיו – להקפיד הקפדה יתירה בכבודם של מי שמקדישים את חייהם לשירות העם והמדינה.

חיילים ומפקדים בצה"ל, רופאות ואחיות, שוטרים וסוהרים, מנהלות ומורות, פרקליטים ושופטים, עובדות ועובדים סוציאליים, ועוד משרתות ומשרתי ציבור מסורים בתחומים ומקצועות שונים ומגוונים, שעובדים יום-יום שעה-שעה עבורנו –  עבור הציבור כולו, בתחושת שליחות ודבקות במשימה.

את כולם מותר לבקר, על מי מהם אתם גם מחויבים לפקח, אבל אנא – עשו זאת בכבוד ובאחריות. אני נושא מכאן תפילה לשלומם של כל משרתי העם והמדינה, ומאחל לכולנו שנדע ימים של שלום, ביטחון ושגשוג. יחד עם הציבור בישראל, אני מייחל, לשובם של הדר גולדין ואורון שאול, בנינו שלחמו על הגנת המולדת ולא שבו; ואברה מנגיסטו והישאם א-סייד, אזרחי מדינת ישראל הנמצאים בשבי. ואיתם כלל נעדרי מערכות ישראל. אני מבקש לאחל רפואה שלמה לכל פצועי צה"ל – בגוף ובנפש, ולכלל חולי ישראל.

מעל דוכן זה, בלב בירת הנצח של עמנו, אני מבקש גם לשלוח את ברכתי לאחינו ולאחיותינו בכל תפוצות ישראל, אשר מלווים אותנו מקהילותיהם בכל רחבי תבל, בעין צופיה ובאהבת ישראל. אתם חשובים לנו, ואנחנו חשובים לכם. הקשר ביננו, הוא קשר בל ינתק.

חברות וחברי הכנסת העשרים וחמש של מדינת ישראל, אני מבקש לסיים את דבריי ולצטט את דברי הנשיא השלישי זלמן שז"ר, אותם אמר בעת חנוכת משכן הכנסת הזה כאן, בקריית הלאום, וכך אמר: "על שער הבית הנישא הזה יחרטו באותיות בלתי נלאות לעין, אבל באותיות נצח, עקרונות היסוד של הדמוקרטיה האנושית החקוקים לנו בגנזי אוצרותינו מראשית היותנו לעם, והם: חוקה אחת לגר ולאזרח, אחרי רבים להטות, להציל עשוק מיד עושקו, וחי אחיך עמך, צדק צדק תרדף, ומלאה הארץ דעה".

בשם העם בישראל, אני מברך כל אחת ואחד מכם, חברות וחברי הכנסת העשרים וחמש, ומאחל לכם – לכל חלקי הבית – הצלחה רבה, בצאתכם למסעכם בשליחות כולנו. הצלחתכם – הצלחתנו. ברוכים תהיו.