דברי הנשיא טקס קבלת אזרחות כבוד מעיריית תל אביב

עבורי הרגע הזה בעיקר ממלא בתודה ובגאווה. זו תחושה שהיא מעבר למילים, לקבל תואר "אזרח כבוד", של העיר בה נולדתי, העיר שתמיד ולפני הכל, היא מקום בלב. תל אביב לא רק צמחה מתוך חולות, היא צמחה מתוך חלום. והחלום הזה עיצב אותה, ברא אותה, בנה אותה, כמגדלור של תקווה. בתחילת המאה ה-20, קבוצה של כ-60 משפחות, החליטו להקים את העיר העברית הראשונה, ובצורה מדויקת יותר – את השכונה העברית הראשונה, את הבית העברי הראשון. תל אביב התחילה כ'אחוזת בית'. היא ביקשה לתת לדרים בה, את תחושת השייכות, האחיזה, הביטחון, החמימות, והאהבה. את מכלול הרגשות המזוהה עם המונח: 'בית'. במשך 2000 שנות גלות, העם היהודי, לא ידע מנוח לכף רגלו. ליהודים היו בתים, אך לא היה להם 'בית'. אנחנו, שנולדנו כאן, שגדלנו לתוך התחושה הטבעית כל כך של בית, מתקשים להבין לפעמים, את המהפך שעשתה תל-אביב, בתודעה היהודית, הציונית והעברית. היא הגישה ליהודי הנודד, את המקום הנעים, המזמין, המוכר, והנוח. היא ייצגה ועודנה מייצגת – את התגלמות חלום הבית הציוני.

על משקל השיר שכתב עוזי חיטמן אני יכול לומר בפה מלא: "כאן נולדתי". יש משמעות עמוקה להיותי תל אביבי. עבורי, להיות תל אביבי, זה לקחת חלק פעיל בהיסטוריה המתחדשת של העם היהודי, של הציונות; ולהיות שותף לתרבות עברית, תוססת, ערנית, חריפה וכן – גם חוצפנית משהו. עבורי, להיות תל אביבי, זה לדעת להיות שותף, לפתוח את הלב, ולתת הכל למען מדינת ישראל והחברה הישראלית, מתוך תפיסה של ערבות הדדית וייעוד משותף. כן חברים, להיות תל אביבי זה לשים את ישראל מעל הכול; כמו שהוכחנו, וכמו שאנחנו ממשיכים להוכיח. אחוז המשרתות והמשרתים בקרבי, אחוז המשרתים במילואים, ואפילו, אני רוצה להגיד לכם – אחוז המצטיינים שאני פוגש ביום העצמאות – שמקורם בתל אביב; כל אלה גבוהים מאד, ומהווים מקור גאווה והשראה. עבורי, להיות תל אביבי, זה לזכות להסתחרר מהרוח התל אביבית, החופשית, הליברלית, שזורעת יצירה, ומצמיחה אומנות וחדשנות; ומאפשרת הבעת דעה מתוך כבוד הדדי וקבלה אמיתית. וכמובן, להיות תל אביבי, זה להצליח לחוש את הדופק של העיר המיוחדת הזו, פועם בעוצמה, חי, זורם, בכל רחוב ובכל כיכר.

אין זה סוד שהנורמליות של הקיום היהודי והישראלי היומיומי, הנורמליות שתל אביב מציעה, הפחידה ומפחידה רבים. גם כיום, יש כאלה שתל אביב מאיימת עליהם. יש אפילו כאלה, שרוצים להכאיב לתל אביב, בשל היותה תל אביב. אחרים מדגישים את הניגוד, בין ירושלים לתל אביב. אבל כמי שחי כיום – גם כאן וגם שם, אני מתנגד באופן העמוק ביותר, לדיכוטומיה הזו. עושר של תרבות אחת, לא נבנה מהריסה של תרבות אחרת. עם בריא, מורכב, ומגוון, יכול וצריך לחיות במרחב שבין אלטרנטיבות, בשיח הפורה ביניהן, ולא במלחמה ביניהן.

מכובדי, כאז כן היום – תל אביב היא בית לצעירות וצעירים רבים מרחבי הארץ ומכל רחבי העולם שמגיעים אליה כדי לגעת לרגע באפשרויותיה האינסופיות של העיר בלי הפסקה. גם היום תל אביב היא בית לכולם וכולן, ללא הבדל דת, צבע ונטייה מינית. גם היום, הבית הזה ממשיך ומצמיח קולות אחרים, שמייצרים שינוי תודעתי וציבורי שאדוותיו מתפשטות גם מחוץ ומעבר לתל אביב. היופי התל אביבי, העושר התל אביבי, היצירתיות והלב הפועם, החלוציות האורבנית והמחשבתית – חייבים להמשיך ולהיות מקור של כוח ותעוזה להתמודדות עם האתגרים המונחים לפתחנו, החברה הישראלית ומדינת ישראל.

מכובדי, אני מבקש להקדיש כמה מילים למאבק הפנימי שקורע אותנו בעת הזאת. אין זה סוד שאני מקדיש את כל עיתותיי וכוחי למציאת הסכמות – שיחלצו אותנו מהמשבר החוקתי והחברתי בו אנו נתונים. אנחנו במצב חמור, חמור ביותר; שעלולות להיות לו השלכות מדיניות, כלכליות, חברתיות וביטחוניות. אני פוגש את כולם. את כ-ו-ל-ם. מקשיב, מנסה להבין, לגעת בכאבים, בדאגות, בחרדות ובחלומות; ולתרגם את כל אלה – לרגע חוקתי מכונן. אני שומע את האנשים מדברים מדם ליבם, והאמינו לי: כולם אוהבים את המדינה. כולם רוצים את טובת המדינה. לא עם כולם חייבים להסכים, גם אני – ממש לא מסכים עם כולם. אמרתי את זה בפומבי ובצורה נחרצת, ואני גם פועל בהתאם! אבל אל תטעו: כל הצדדים במחלוקת העמוקה הזאת – כולם – דואגים למדינה ובעיקר אוהבים את המדינה. ולכן, דווקא בגלל העובדה החשובה הזאת, אני כולי תקווה – שכמו שכתב הרב קוק – רבה של יפו: "נשוב להיבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חינם".

אני שב מודה לכם על הכבוד שהענקתם לי ושמח לחלוק אותו הערב עם חבריי וחברותיי זוכי תואר הכבוד הזה. נשיאת בית המשפט העליון לשעבר השופטת בדימוס דורית בייניש – מגדלור משפטי ועמוד תווך, מודל של ממש. פועלך ומורשתך, במיוחד בכל הקשור לביצור זכויות האדם והאזרח – ספוגים עמוק בחברה הישראלית, וייזכרו לדורות. כלת פרס ישראל לתרבות הגוף אסתר רות שחמורוב, כמו שאמרתי לך לא פעם – ולאחרונה, כשנפגשנו בגרמניה, בטקס המרגש לזכר חללי אולימפיאדת מינכן – את גיבורת ילדותי ונעוריי. ההשפעה שלך על הספורט והחברה הישראלית חרגה כבר מזמן מגבולות המגרש או המסלול, את גאווה לאומית אמיתית דוגמא למקצועיות, דבקות במטרה ועבודה קשה. והגב' שרונה ועורך הדין גיל-עד חריש, מקימי עמותת "לשובע". מיכל ואני עוקבים אחריכם מזה עשרות בשנים; שבהן הקדשתם את כישוריכם, מרצכם וניסיונכם לטובת החלשים והמוחלשים, בצורה מעוררת גאווה והשתאות. קשה לתאר את העוצמות וטוב הלב שלכם, בכל אתר ואתר. תודה על נתינה חסרת גבולות, המשלבת ידע, מסירות ולב גדול. תודה על האור הגנוז שאתם מביאים איתכם לחברה הישראלית ולמדינת ישראל. אני רוצה להודות גם לך, ראש העיר, רון חולדאי, מפקד, מנהיג, איש חינוך, וראש עיר, על שאתה ממשיך להביא את תל אביב – עירנו האהובה – לפסגות ושיאים חדשים במנהיגות ברמה עולמית, שהפכה את תל אביב לעיר עולם. נאחל לכולנו עוד שנים רבות של תל אביביות באמונה ומעשה. תודה לכם, היו ברוכות וברוכים.