נאום מוקלט לאירוע לזכרו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר

מאיר שמגר, זכרו לברכה, היה מענקי האומה. ענק שהיה האיש הכי נכון ברגעים ובמקומות מורכבים מאין כמותם. כך היה לפני מלחמת ששת הימים, בשמשו כפרקליט הצבאי הראשי; כך היה אחרי המלחמה, כשמונה ליועץ המשפטי לממשלה; כך היה בוועדות החקירה בראשן עמד. ועדות מורכבות, רגישות, נפיצות ביותר, שעסקו בחלק מהפצעים שותתי הדם בתולדות הדמוקרטיה הישראלית, כמו הוועדה לבדיקת הטבח במערת המכפלה, וכמובן ועדת החקירה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. האיש הנכון במקומות המורכבים והקשים ביותר.

כהונתו החשובה בבית המשפט העליון, ופסקי הדין שלו, קודם כשופט, אחר כך כממלא מקום ואז כנשיא, היו לשם דבר, לאבן פינה. עוצמתו המוסרית, האנושית והמשפטית, היושרה והבהירות, החיבור לשורשים העמוקים ביותר של הרעיון הציוני, כל אלה השתקפו בכל תג ותו של דבריו.

פסק דין אחד, שבעיניי הוא מיצירות המופת המשפטיות החדות, הבהירות והמכוננות של הרשות השופטת בישראל, הוא זה שניתן בסוגיית החנינה בפרשת "קו 300". אני יודע שאני לא מדבר רק כבנו של הנשיא שנתן את החנינה, כשאני אומר שזה פסק דין שצריך להילמד בכל מרחב ציבורי שנוגע בסוגיות של אתיקה ומוסר, ציונות, ביטחון ואהבת המולדת. האיש שמתוקף תפקידיו הכיר היכרות מעמיקה ואינטימית רבים ממוסדות הבסיס של מדינתנו – הצבא, הממשלה, ובית המשפט העליון – נשא עימו תפיסת עולם מגובשת וחדה, שדרו בה זה לצד זה באופן הרמוני דמוקרטיה וזכויות אדם, לאומיות וציונות, והכרה עמוקה בדרכי המדינה, ביטחונה וביטחון אזרחיה. לא היו אצלו פשרות בכך.

הילד והנער שגדל בבית רוויזיוניסטי, שהפך ללוחם אצ"ל ושילם על כך מחיר אישי כבד בהגליה ובמעצר – שם, כפי שסיפר לא פעם – פגש אותו ואת חבריו סבי – הרב הרצוג זכרו לברכה – הבין לעומק מהי דמוקרטיה ומהן זכויות אדם ולא היסס מעולם להיות קולו של המיעוט. האיש שהפך לאיש המדינה הריבונית במלוא רמ"ח אבריו, הוא גם האיש שידע להצביע תמיד, בחריפות וללא פשרות, על מגבלות הכוח של המדינה ושל מוסדותיה, ומצד שני על שמירת יכולותיה להגן על עצמה.

אני מאמין שכולנו חשים היום, שנתיים לפטירתו, בחסרונו של הנשיא שמגר זכרו לברכה. ברמה האישית, אני זוכר היטב את החברות העמוקה בין מאיר זכרו לברכה להוריי – הנשיא השישי חיים הרצוג זכרו לברכה ואמי אורה תיבדל לחיים ארוכים. אבל גם כאומה, בעיקר כאומה – דמותו חסרה לנו. לעיתים אני חושב שהלוואי שיכולנו לשלוח אליו כל גבר ואישה שרגלם דורכת

לראשונה בשירות הציבורי, או בהנהגה ציבורית במובנה הרחב ביותר, לשיחה אחת, שיחת מבוא, על תפיסת העולם הרואה הן את האדם היחיד, הן את האומה אליה הוא משתייך, הן את המיעוטים החיים בתוכה והן את המדינה על זרועותיה השונות ותפקידיהן.

אך גם כשהוא איננו, הוא למעשה איתנו. לא רק איתכם – מיכל – חברה יקרה – ואתם – המשפחה, הילדים והנכדים – אותם אהב בכל ליבו ומאודו, אלא גם איתנו – העם בישראל. פועלו ומורשתו של שמגר ספוגים ביסודותיה של מדינת ישראל, ושל הדמוקרטיה הישראלית. וכך גם קולו הברור, הצלול נטול המורא, אוהב האדם, הארץ והמדינה. יהי זכרו של נשיא בית המשפט העליון, ומשרת הציבור ברמ"ח איבריו – מאיר שמגר, נצור בלב אומתנו לדור דור.