נשיא המדינה נשא דברים בכנס ירושלים ה-19 של קבוצת ״בשבע״

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים היום, יום שני, ו׳ באדר א׳, 7 בפברואר, בכנס ירושלים ה-19 של קבוצת ״בשבע״ שהתקיים בירושלים. הכנס עמד השנה בסימן ״יהדות, כלכלה, חברה ומודרנה״, ובמסגרתו הוענקו 13 פרסי ירושלים במגוון תחומים לאנשים שבלטו בעשייתם ותרומתם למדינת ישראל. 

מצורפים דברי הנשיא במלואם:

"זה יום לא פשוט. בפתח דבריי, איני יכול שלא להתייחס לצבר הפרסומים ובראשם הידיעה שפורסמה הבוקר בכלכליסט. מערכת אכיפת החוק לא יכולה לחפף במילוי החוק. מי שאוכף את החוק חייב להקפיד עליהן קלה כחמורה, יותר מכולם. אסור לנו לאבד את הדמוקרטיה שלנו. אסור לנו לאבד את המשטרה שלנו. ובוודאי -אסור לנו לאבד את אמון הציבור בהן. זה מחייב בדיקה מעמיקה ויסודית.

אני שמח להיות כאן איתכם היום, בפתח הכנס התשעה-עשר של "בשבע". הכנס הזה, והמשתתפים הנכבדים אשר נוטלים בו חלק מדי שנה, הם ביטוי הולם למרכזיות ששמורה לעיתון "בשבע" במפת התקשורת הישראלית – ובחברה בכלל. 

אין זהו סוד כי החיבור שלי לעולם הציונות הדתית, ולרוח שאיפיינה את דרכה משך שנים רבות, נשען על שורשים של דורות אחורה. ערכי הציונות הדתית, מביאים את יוצאי מוסדותיה לנקודות-הקצה המשמעותיות ביותר למדינת ישראל ולחברה הישראלית. במשך עשרות שנים, מילאו בני הציונות הדתית ועודם ממלאים את חלקם במימוש הייעוד החשוב הזה – ביסוס תקומתה של מדינת ישראל. הדברים נוגעים על אחת כמה וכמה לבנותיה ובניה של ההתיישבות בכל חלקי הארץ, ובפרט ביהודה ושומרון. 

הרשו לי לחזק כאן בפורום הזה את ידיהם של המתיישבות והמתיישבים, שבשנה האחרונה, ואפילו בימים אלה, טרור נפשע מופנה כלפיהם. מדינת ישראל לא תיתן לאף גורם לאיים על אזרחיה, בכל מקום, ובכל זמן. נעמוד נחושים מול הטרור, וננצח אותו.

חברות וחברים, השליחות החשובה הזאת, לשמירת ריבונות המדינה ולהבטחת שלום אזרחיה, היא ראשונה במעלה. דווקא משום כך, ובוודאי ברמה הצבאית והביטחונית, היא נשענת גם על דבקות במשימה וחתירה למגע, וגם על תשתית מוסרית איתנה, שכרוכות זו בזו. הרי ברור לכולנו, כמי שחונכו ליהדות ולציונות, כמי ששירתו את מדינת ישראל – בין אם בשירות צבאי, או בשירות לאומי ואזרחי, שמילוי משימה, ותהא זו משימה מבצעית מורכבת – אין משמעו חלילה קהות-חושים ואובדן ערכים. אנושיות ורגישות אינן סותרות נחישות ומקצועיות. מחויבות להצלחת הפעילות אינה נוגדת את השמירה על כבוד האדם – כל אדם, באשר הוא. נהפוך הוא: כיבוד ערכינו כחברה וכצבא, השמירה על צלם אנוש גם בהינתן תרחיש מאתגר, האיפוק המתבקש והכבוד לאחר, כל אלו הם חלק בלתי-נפרד מהצלחת המשימה. דווקא מעל בימה זאת, בפני קהל אשר ערכי היהדות טבועים בו היטב, אני חש בנוח להשמיע את דבריי אלו. 

מכובדיי, בעוד כחודש ימלאו ארבעים שנה לפטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, זכר צדיק לברכה.   לפני שבעים וחמש שנים, לאחר שהיה עד לאירוע מטלטל של תקיפת ערבים בידי נערים יהודים, כתב ופרסם הרב את השורות החשובות הבאות, ואני מצטט: "נצטערתי ונתביישתי מאוד למראה עיני זה… מציאות העובדה הזאת, שהכאיבתני והעליבתני, מחייבת אותי להעירכם על הצורך בשימת-לב חינוכית יתירה ומיוחדת לביטול אפשרויות שכאלה, גם מצד עצמה של תורת היהדות ומוסרה וגם מצד הערך המעשי היישובי והמדיני של משמרת דרכי שלום ויחסי שכנים".

מילותיו אלו של הרב קוק תקפות ביתר-שאת גם היום. רק לפני ימים אחדים שמענו על מקרה טראגי, שבו עמר אסעד בן ה-80, כן – בגיל של ההורים של חלקנו, כן – בגיל של הסבתא והסבא של החיילים שלנו, מצא את מותו באירוע  שצריך להיות תמרור אזהרה בפני כולנו.

חברים, הנושא הזה חוצה מחנות פוליטיים, חוצה מחנות זהותיים, חוצה את כלל החברה הישראלית. איפה האירוע הזה ואיפה הציווי "והיה מחניך קדוש" שעליו חונכנו כולנו? איפה המוות הכל כך מיותר הזה ואיפה דבריו הנכוחים, הנוקבים, המדוייקים – של הרב קוק? לבל יהיה ספק, אני מבקש לחדד ולהבהיר: לוחמי צה"ל הם הטובים שבטובים. לא אחת הם פועלים בתוך מורכבות כמעט בלתי-אפשרית.  הם ראויים לגיבוי המלא של כולנו, ולחיבוק של כולנו. אך דווקא משום כך, וכיוון שאנחנו תולים בהם ציפיות גבוהות, הרי שבמקום בו נפל כשל ערכי, קל וחומר כזה שעלה בחייו של אדם, יש להפוך כל אבן כדי לתחקר, ללמוד, ולעשות הכול כדי שכשל שכזה לא יישנה.

היה זה ראש הממשלה המנוח מנחם בגין שאמר כי גם המובן מאליו טוב לו לעתים שייאמר, ולכן הרשו לי להדגיש: עוצמתנו המוסרית כמדינה וכחברה, אינה מוטלת בספק, והיא היא המענה האולטימטיבי אל מול קולות שקריים אשר מאשימים את מדינת ישראל באפרטהייד, האשמה חצופה, אנטישמית ומרושעת. מסולפת מכל בחינה. אך עוצמתנו זאת תלויה בין היתר ביכולתנו להביט במראה ולשפוט את עצמנו בצורה כנה, ולעמול ולתקן כשצריך, את מה שמשתקף לנגד עינינו. ואני מברך את צה"ל ומפקדיו והרמטכ"ל בראשם שאכן כך הם עושים.

מכובדיי, בימים בהם קולות של קיטוב והקצנה נשמעים מכל עבר, והחברה הישראלית נעה בין משבר למחלוקת, דווקא עתה זוהי שעתם היפה של אלו הבוחרים להמשיך ולהרבות עשייה למען עם ישראל ואחדות ישראל. נעשה כולנו, כל אחד ואחת מאיתנו, את כל שבכוחו, כדי להעצים את המשותף והמלכד בינינו, למען עתידה של החברה הישראלית –  ולמען עם ישראל כולו. תודה לכולכם, ברוכים תהיו!״