נשיא המדינה נשא דברים בעצרת ההודיה המרכזית לציון 55 שנים לאיחוד ירושלים בישיבת מרכז הרב

לכבוד הוא לי, להתארח כאן, בישיבה המרכזית העולמית, בית מדרשם של הכוהנים הגדולים, שומרי משמרת הקודש, הרואים עין בעין בשוב השם לציון: הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, וכמובן כל ראשי הישיבה לדורותיהם והיום, "זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו". "בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים".

מכובדי, לפני תשעים ושלש שנים, "בפרוע פרעות בישראל", בשנת תרפ"ט, עמד מרן הרב קוק זצ"ל, בראש המגינים על זכותנו על הכותל המערבי – שריד בית מקדשנו. כאשר הקימו הבריטים ועדת חקירה, לבחון את המאורעות, הציעה הוועדה להגיע לבית הרב, ולשמוע את עדותו. הרב סירב, והתעקש להעיד במקום מושבה של הוועדה. כפי שאמר, ואני מצטט: "בחרתי לבוא הנה, כדי שדברי האמת של ישראל ישמעו בגלוי באזני העולם כולו. האמת איננה פחדנית ואיננה ביישנית".

בשנת 1972 בהמשך ישיר לכך נשא דודי הרב ד"ר יעקב דוד הרצוג זכרו לברכה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז ואיש אשר רוח ומעש בו, נאום שבו נגע באופן ישיר בירושלים ואמר כיצד היא נשזרת בנפשו של כל יהודי באשר הוא. הוא סיפר על המהפכה התודעתית שהתחוללה בעם היהודי כשאוחדה ירושלים לפני 55 שנים, מקצה העולם ועד קצהו: מיהודי ברית המועצות שדרשו לעלות לישראל, דרך היהודים בבתי העינויים בבגדד שכמהו לשוב הביתה, ועד ליהודי ארצות הברית, שאמרו במפורש: "כולנו אזרחי ירושלים. בלעדיה אין לנו חיים".

הדברים, כך אמר דודי, אינם חדשים בתולדות ישראל, אלא שבים וחוזרים על מה שאמרו יהודי רומא לקיסר קאליגולה ואני מצטט: "אי אפשר לנו לנתק את הקשר לירושלים, כי רק בשלומה – שלום לנו". את דבריו סיים דודי יעקב הרצוג כששיתף את הקהל כיצד בכל מקום אליו הוא מגיע, מלשכות שועי עולם, דרך מטות צבאיים ומערכות תקשורת כבירות, הוא חש פתאום בזרימה המחשמלת, ויודע, כדבריו: "אחד מבני עמי פה, והוא מואר כולו בתוכו, יחד עם כולנו, בנצח ירושלים".

קהל נכבד, אני רוצה להבהיר מכאן לעולם כולו – החיבור שלנו לירושלים נצחי ובלתי ניתן להפרדה. ירושלים היא אחת, יחידה, ומאוחדת. וכל כולה ישראלית. כאן, בישיבה שספגה מתקפת דמים, אני מוסיף ואומר: טרור ואיומים לא הכניעו ולא יכניעו אותנו. הריבונות הישראלית בירושלים השלמה – צודקת, מוסרית ושורשית.

אחיי ואחיותיי, רבני הישיבה ומנהיגי הציונות הדתית, קדושתו של הבית הזה נובעת מכך שכאן ממיתים את עצמם תלמידי חכמים באוהלה של תורה. אתם חובשים את ספסלי בית המדרש, כפי שתיאר זו בצורה כל כך יפה המשורר הלאומי שלנו חיים נחמן ביאליק, שלעתים לצערי קצת נשכח מלב, וכך כתב בתארו את בית המדרש והשוקדים על הלימוד: "אז יָגֶדְךָ ליבך, כי רגלך על מיפתן בית חיינו תִּדְרוֹךְ, וְעֵינְךָ תיראה אוצר נִשְׁמָתֵנוּ". בית המדרש הזה, הוא בית מדרש של תורה ושל אהבת עם ישראל ומדינת ישראל, של אוצר נשמתנו. הרב זצ"ל, הרב צבי יהודה זצ"ל, ותלמידיהם שבנו שכבת מצויינות משרתת של עמנו ומדינתנו, התוו דרך ברורה מאד, שמטילה אחריות על כל עם ישראל. דרך שתובעת את הנמכת החומות בינינו, בתוכנו, של אמונה, אחדות וממלכתיות. של כבוד בסיסי לאחר, גם כשיש מחלוקת עזה ומופגנת, גם כשהדעות והאמונות מתנגשות. שמעתי את דבריו הנכוחים של ראש הישיבה על דאגתו לאחדות העם ואני מסכים איתו מאוד. 

אני עומד כאן ומדגיש, האחדות הישראלית היא מקודשת. עלינו לשמור ולחזק אותה, עלינו להילחם בשנאה ובפלגנות, ואסור לנו, לכולנו, להחרים גם את מי שחושב אחרת מאיתנו. עלינו, על כולנו, לכבד את סמלי מדינת ישראל הריבונית והעצמאית, עליה חלמנו אלפי שנים. שנאת חינם החריבה את ירושלים. ואם לא ניזהר חלילה היא תחריב אותה שוב, ולא רק אותה. על כולנו לנהוג באחריות. טובת העם כולו ומדינת ישראל מעל הכול, אהבת ישראל מעל הכול. בעולם מגוון, דמוקרטי, תוסס כשלנו – בהחלט מותר למתוח ביקורת, ואפילו רצוי. אדרבה – מחלוקות לשם שמים סופן להתקיים. כמו שכתב הרב זצ"ל: "האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה". אבל אין זה אומר שעלינו להקפיד ולהדר בביקורת עד כדי כך שחלילה נראה אך ורק את המומים… אלא כפי שממשיך הרב: "הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חופשית, נקיה מכל מום".

אני שמח מאד שגם במובן הזה מציון יוצאת תורה, וסמוך ובטוח שמבית 'מרכז הרב' ימשיכו להישמע באופן רציף ותקיף קולות הציונות הדתית, קולות האחדות והממלכתיות, וכן, גם קולות של מחלוקות לשם שמים. עלינו לזכור – אף אחד לא שאל את משחררי ירושלים ומאחדיה באותם רגעים מלאי הוד, של גבורה וקידוש השם, בשעה שהקריבו נפשם וגופם למען היום ההוא – לפני 55 שנה, מהי עמדתם הפוליטית, האם הם חובשי כיפה או לא, ואיזו כיפה בדיוק.

מכובדי היקרים, אתם, תלמידי בית המדרש הנהדר הזה, תלמידי הכוהנים הגדולים המברכים "ב א ה ב ה", צריכים להיות מסביריה הגדולים ביותר של ירושלים; לעמוד בראש המחנה, ולהזכיר שלכל אחד יש עיר ושמה ירושלים, שלכל יהודי ויהודי מכל ארצות תבל יש חלק בירושלים, ושירושלים ובתי מדרשיה מקבלים ומקרבים אותו, בחיבה, באהבה, ובאמונה. גם את בני כל הדתות והאמונות עלינו לכבד, שכולן חיות ופועלות בעיר הזאת, שמכל קצוות תבל נושאים אליה עיניים וכמהים אליה. יהי רצון, שלא תחדל חגיגה זו מבית מדרשכם, ושנזכה לראות בעזרת השם את ירושלים השלמה והמאוחדת, שוכנת בטח, ומתחזקת באהבה גדולה מדי שנה בשנה, מידי יום ביומו. שאו תפילה ושאו ברכה! חג ירושלים שמח!