נשיא המדינה נשא דברים בעצרת חטיבה 14 לרגל 50 שנה למלחמת יום הכיפורים

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים היום, יום רביעי, כ״ז באלול, 13 בספטמבר, בעצרת חטיבה 14 המציינת 50 שנים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים.

מצורפים דברי הנשיא במלואם:

"ערב טוב קהל גדול ועצום, אני מתרגש לעמוד לפניכם הערב, גיבורי מלחמת יום הכיפורים, לוחמי ומפקדי חטיבה 14. במלאת חמישים שנה למערכה הכבדה והנוראה ההיא. אני מבקש לאחל לכם ולכל בית ישראל שנה טובה ומבורכת.

אך מעבר לברכות, אני חייב לומר כמה מילים לעם כולו מכאן, כדי להתייחס לעומק המשבר שמדינת ישראל נמצאת בו. לפני חמישים שנה בדיוק עמדנו בפני איום קיומי מבחוץ, כשאויבינו עמדו עלינו לכלותנו. והיום, יובל שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, מדינתנו האהובה שוב מאוימת ומעורערת, רק שהפעם – האיום הוא פנימי. שוב המחיר עלול להיות כבד מנשוא, שוב כולנו עומדים למבחן. כאילו לא למדנו לקח.

המשבר שאנו נמצאים בתוכו, פוגע בנו בצורה חמורה ומסוכנת – בחברה, בכלכלה, ומעל הכל בביטחון. הקונספציה, כן – שוב הקונספציה, ההתעלמות מהמציאות המאיימת ומסדרי העדיפויות האמיתיים של המדינה – היא אם כל חטאת.

אני פונה מכאן, דווקא מכאן – למנהיגות הפוליטית – וקורא לה לגלות אומץ ואחריות, לצאת מהקיבעון, ולהוציא אותנו מהמשבר. זה רגע האמת של ההנהגה הפוליטית. אני רוצה לשתף אתכם  כי בפני הצדדים עומדת הצעה המהווה בסיס להבנות מיידיות, אשר ישמרו על מדינת ישראל כדמוקרטיה יציבה, ברוח ערכי מגילת העצמאות – כן, המסמך המכונן והחשוב הזה – ויאפשרו לכולנו לצאת מהמשבר שפוקד אותנו זה כתשעה חודשים.

הרשו לי רגע לחשוף אתכם למה שקורה בחדרים הסגורים: יש להצעה הזאת תמיכה רחבה. כן, אני חוזר ואומר: יש להצעה הזאת תמיכה רחבה. של גורמים בקואליציה ובאופוזיציה, של נשות ואנשי משפט, מחקר, ממשל וחברה אזרחית ממגוון רחב של עמדות. עכשיו נדרשת הכרעה.  עכשיו נדרשת החלטה מנהיגותית. עכשיו, רגע לפני ראש השנה, תורה של ההנהגה שלנו – לא להסתכל רק על הבייס. עכשיו תורה – להעדיף את המדינה על פני הפוליטיקה. להושיט יד באמת, בכבוד, בפומבי, להיענות להושטת יד, ולהגיע כבר להסכמות.

המנהיגים חייבים לנו את האמת – אפשר לייצר הסכמות, אפשר לעצור את הסכנות, אפשר להחזיר את המדינה לשפיות, אפשר לחזור לאהבת ישראל, אפשר לעשות כאן שנה של תקווה. זאת האמת.

עקבתי אתמול אחרי הדיון המעמיק והחשוב שהתקיים בבג"צ, ושיקף לנו איך ראוי לנהל שיח ואפילו ויכוח בדמוקרטיה משגשגת. מובן מאליו שאפשר וצריך לעשות שינויים ביחסי הרשויות ולהתאימם למציאות משתנה אבל רק בהסכמה רחבה. ומובן מאליו – ואסור שזה יהיה אפילו נושא לדיון – שבמדינת ישראל היהודית והדמוקרטית: חובה על כולם להיות כפופים לשלטון החוק ולציית לפסיקות בית המשפט.

ומובן מאליו שכבוד הדדי בין רשויות השלטון, לצד הצבת גבולות גזרה ומובנים ביניהן באמצעות חוק מיוחד לכך: "חוק יסוד החקיקה" – הם מרכיבי ליבה חיוניים בדרך לפתרון המשבר. זו הדרך לכך שמחלוקות פוליטיות יתקיימו בתוך גבולות ברורים, ולא יזלגו לחשש מפני שינויים משטריים; זו הדרך לכך שהביקורת השיפוטית תהנה מלגיטימציה רחבה וחוצת מחנות, ואמון הציבור בכל הרשויות יגבר.

יש לנו רק מדינה אחת. מדינה יהודית, דמוקרטית, אבן שואבת ליהודי העולם, מדינה שבה חיים ביחד בשוויון ובכבוד הדדי בני אמונות, דתות, אורחות חיים ותפיסות עולם שונות – פסיפס ישראלי מרהיב שמבקש לחיות יחד ולשגשג יחד. יחד כייעוד משותף. עלינו לשמור על המדינה הזאת מכל משמר.

מכובדיי ויקיריי, קהל נכבד. לפני חמישים שנה רעדה האדמה. באותן שעות ראשונות וקשות כאשר גורלה של מדינת ישראל היה מוטל על כף המאזניים, היו אלה לוחמי ומפקדי חטיבה 14 – חטיבת המחץ – שהיוו את כוח הבלימה העיקרי של צה"ל מול הצבא המצרי; עמדו מול האש, בקו הראשון, ובלמו בגופם ובעוז רוחם, כנגד כל הסיכויים, עשרות אלפי חיילי חי"ר ומאות טנקים של האויב שצלחו את התעלה ושטפו את השטח. "לא נרפה, לא נפסיק ולא נחדל", כך החלטת בנחישות –אתה – ידידי אמנון רשף, מפקד החטיבה האמיץ, בעיצומם של הקרבות, וכך גם שידרת לחייליך ולכול מי ששרתו תחת מפקדת החטיבה. "לא נחדל!". ואכן, חטיבה 14 לא חדלה ולא הרפתה. הגנה ובלמה, תקפה, הבקיעה והכריעה! יש לכם – גיבורי חטיבה 14, ולאחיכם הגיבורים לנשק שנפלו, ולחמו בחזיתות השונות במלחמת יום הכיפורים מקום של כבוד בפנתיאון הישראלי! בשם מדינת ישראל כולה, אני מצדיע לכם ומודה לכם. תודה רבה לכם!

התרגשתי מאד לשמוע שדני ערמן אחיו של סגן משנה שלמה ערמן זכרו לברכה – גיבור ישראל, קורא כאן את ה"יזכור", גיבור ישראל, היה שלמה ערמן. יחד עם בתו – סמלת נועה – מגדוד 9.

8 שעות סחב שלמה ערמן את אנשיו, אחד מהם פצוע, בביצות הטובעניות בסיני. לימים סיפר הפצוע איך שב והתחנן לשלמה שישאירו אותו, הפצוע, בשטח. אבל שלמה התעקש. 'אף אחד לא נשאר פה' – פסק, והמשיך וגרר אותו כל הלילה, מטר ועוד מטר. כך, קילומטרים על קילומטרים, שמונה שעות. סגן משנה שלמה ערמן נפל במערכה, וקיבל את אות הגבורה. הסיפור שלו הוא אחד מסיפורי הגבורה האדירים של לוחמי ומפקדי חטיבה 14; כי הוא גם סיפור על רעות ועל לכידות שנחוצות לנו כל כך בימים אלו.

משפחות שכולות יקרות ואהובות, קרוב ל-400 חללים היו לחטיבה על כל ענפיה במלחמת יום הכיפורים. ועוד מאות פצועים בגוף ובנפש. חמישים שנה ואין מזור לכאבכן. והיקרים שלכם איתכם יום-יום. גם כאן. גם כעת. לזכרם ולמען הדורות הבאים אנחנו חייבים להמשיך לעשות הכול, להמשיך ולספר את סיפורו של צה"ל במלחמת יום הכיפורים ואת הסיפור של חטיבה 14 שיסופר מדור לדור ולנצח נצחים.

אני מודה לך – ידידי היקר וחברי, מפקד החטיבה המיתולוגי – אלוף במילואים אמנון רשף, על פועלך המרשים, ארוך השנים ומלא החזון והמעש, בתחום החשוב הזה ובכלל; וכמובן לכל שותפיך למלאכה החשובה.

אני מברך את כל משפחת חטיבה 14 לדורותיה, את מפקד החטיבה הנוכחי – אלוף משנה טל אלקובי ומפקד האוגדה תת אלוף מורן עומר, וכמובן את הצעירות והצעירים הרבים שנמצאים כאן. מאחל לכולכם, ולכל בית ישראל, שנה טובה ומבורכת, שנת שלום, שנת ביטחון, שנת אחדות, שנת רווחה. בשורות טובות ישועות ונחמות. תודה רבה לכם."