דברי הנשיא בביקורו בברגן-בלזן

תמר לנדאו, בת העיר בויטן (Boyten), הייתה נערה צעירה, ביום שגורשה עם משפחתה, מיד אחרי ליל הבדולח, ונלקחה לעבודות כפיה. סופה של המלחמה תפס אותה כאן, במחנה הריכוז ברגן בלזן, כשהיא קופאת מקור וגוועת מרעב; ממתינה לתורה להישלח לצעדת המוות. לפני בואי לכאן, שוחחתי עם תמר, שבנתה את חייה בירושלים. היא שבה והזכירה לי, כיצד עם שחרור המחנה, נכנסה לכאן שיירה צבאית ובראשה קצין שנעמד על קופסת עץ וצעק ביידיש: מול מאות האנשים, מאות שִׁלְדֵי אדם: "יידן, יידן, אס לעבן נוך יידן", ובעברית: "יהודים, חיים עוד יהודים". יש עוד יהודים בעולם! הקצין היהודי הזה, היה אבא שלי חיים הרצוג זכרו לברכה לימים נשיא מדינת ישראל.

ארבעה עשורים אחר כך שב אבא לכאן, כנשיאה השישי של מדינת ישראל היהודית, העצמאית, האיתנה, והדמוקרטית. את ביקורו בחר אבי לפתוח כאן, במקום שבו אני חותם את ביקורי שלי, כשנשא דברים אל קורבנות השואה, וכך אמר: "בשם עם ישראל, בשמה של מדינת ישראל, אני נשבע לזכרכם כי לעד נאמנים נהיה לצו שהורשתם לנו: צו החיים". כך אמר אבא, וכך אני אומר היום, כנשיא מדינת ישראל – מדינתו של העם היהודי; כאן, במקום הנורא הזה, אנחנו זוכרים את הצו שמחייב את כולנו: צו חיים, צו של נצח ישראל, ושל החובה לפעול למענו בכל דור ודור.

עלינו לפעול יחד – ישראל וגרמניה – להגן על ביתו הלאומי של העם היהודי. על עתידו, ביטחונו ושגשוגו. ולהיאבק באנטישמיות ובגזענות ללא פשרות. זוהי חובתנו. בשם העבר, ולמען העתיד.

ידידי הנשיא, מחויבותך לזיכרון העבר וללקחיו, השלובה במחויבותך לעתידנו המשותף הפכו אותך לאחד מידידיה הגדולים ביותר של מדינת ישראל בעולם כולו. פעם אחר פעם אתה מוכיח את היותך בעל ברית אמיץ, וידיד אמת, של מדינתנו ושל העם היהודי. אני מודה לך על מה שעשית ועוד תעשה.

אהוביי שורדות ושורדי השואה, אין בזמן שחלף כדי לעמעם את זכר הזוועה שהתרחשה כאן. ואין דבר בעולם שישכיח את גבורתכם, את תעצומות הנפש שלכם, את היכולת לקום מעפר ואפר, לבנות ולהיבנות. אני פונה אל הצעירות והצעירים שנמצאים איתנו כאן, ומדגיש: המחויבות שלנו נתונה בראש ובראשונה לקדושים נספי השואה, ולשורדים. מחוייבות לזכור ולהזכיר את השואה והגבורה – מדור לדור.

כששוחררו השורדים – אודים מוצלים מאש – זכה אבא שלי לארגן את התפילה הראשונה שהתקיימה במחנה לאחר שחרורו. בסיום התפילה אמרו כל היתומים את תפילת הקדיש, אותה תפילה שזכיתי לשאת לפני מספר רגעים. ברשותכם, אני מבקש לסיים את דבריי כאן, ולחתום את ביקורי בגרמניה, במילים האחרונות של הקדיש: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".