נשיא המדינה יצחק הרצוג נטע עץ בהר הרצל ונשא דברים בטקס האזכרה הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי ז"ל

נשיא המדינה:

"בימים אלה, ימים של קרע עמוק המשסע את החברה הישראלית כולה, עלינו לעצור לרגע. להתבונן. ללמוד דעת, תבונה ותורת חיים, מהדמויות הגדולות. עלינו לחפש ולמצוא את אותן נקודות של אמת שבה יוצאי תנועת העבודה יכולים לקבל את ז'בוטינסקי בלי לטשטש את חילוקי הדעות עמו, כפי שיוצאי הרביזיוניזם יכולים למצוא ערך בִּתפיסת עולמם של בן גוריון, כצנלסון וא"ד גורדון"

"מי ייתן וּבְימים אלו נלמד גם אנחנו לפעול יחד, על אף חילוקי הדעות, הפערים האידאולוגיים, והוויכוחים הכנים על הצורה והדרך, לטובת עתידה וּבִטחונה של מדינת ישראל, העם היהודי, והחברה בישראל. יהי זכרו של זאב ז'בוטינסקי חרות על לב האומה מדור דור"

האירוע הראשון בכהונתו של נשיא המדינה יצחק הרצוג, התקיים היום, יום חמישי, כ"ח בתמוז, 8 ביולי, בנטיעת עץ ארז בחלקת עצי ראשי המדינות והדיפלומטים מרחבי העולם בהר הרצל והחל במסורת חדשה עבור נשיאי ישראל, כסמל לשורש הנצחי של עם ישראל לאדמתו. העץ ניטע יחד עם יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית וממלא המקום של יו"ר הסוכנות היהודית, יעקב חגואל.

לאחר מכן, נשא דברים הנשיא בטקס האזכרה הממלכתי לזאב ז'בוטינסקי ז"ל, במלאת 81 שנים לפטירתו, ובמלאת 70 שנים לפטירתה של יונה רעייתו.

בפתח דבריו בטקסו הראשון כנשיא המדינה אמר הנשיא: ״יש מן הסמליות במעמד הזה, בו אני, שעמדתי בראש התנועה ה"יריבה" לִתנועתו של ז'בוטינסקי, תנועת העבודה, נושא היום, ביום הראשון להשבעתי כנשיא מדינת ישראל, דברים לזכרו.  בימים אלה, ימים של קרע עמוק המשסע את החברה הישראלית כולה, עלינו לעצור לרגע. להתבונן. ללמוד דעת, תבונה ותורת חיים, מהדמויות הגדולות. אבות ואימהות האומה, המרכיבים יחד את "בית היוצר" של הלאום, הפנתאון הלאומי-הציוני. אותו אוצר מופתי המשותף לכלל המפלגות והזרמים הרעיוניים בציונות, קאנון של דמויות, יצירות וערכים המצויים מעבר למחלוקת. עלינו לחפש ולמצוא את אותן נקודות של אמת שבה יוצאי תנועת העבודה יכולים לקבל את ז'בוטינסקי בלי לטשטש את חילוקי הדעות עמו, כפי שיוצאי הרביזיוניזם יכולים למצוא ערך בִּתפיסת עולמם של בן גוריון, כצנלסון וא"ד גורדון."

הנשיא התייחס להסכמי לונדון והדגיש: "בזיכרון ההיסטורי, ז'בוטינסקי לא נתפס כמי שחתר לאחדות ושותפות, פרישתו מההסתדרות הציונית, חידדה את הדימוי שלו כמי שעומד על דעתו ונאבק על עמדתו בחריפות וּללא פשרות. ואמנם, הזיכרון ההיסטורי הזה איננו שלם. ב-1934, כמעט תשעה עשורים, בימים של משבר עמוק בתנועה הציונית, בשיאו של הקרע בין הרוויזיוניסטים של ז'בוטינסקי מימין, והמפא"יניקים של בן גוריון משמאל, נועדו ענקי הדור הללו, ז'בוטינסקי ובן גוריון, יריבים אידאולוגיים מרים ומדינאים בעלי חזון, לדיאלוג מעמיק שזכה לכינוי "הסכמי לונדון" בניסיון לגשר וּלפייס בין המחנות הנִצים. המהלך לא הבשיל בסופו של דבר, בשל היריבות האידאולוגית, והתנועה הציונית הגיעה לנקודה קריטית בתולדותיה כשהיא מפוצלת, חצויה וּמוחלשת."

"העם היהודי שילם מחיר כבד, הרסני, על הפיצול הפנימי בתוכו. האם עלתה על דעתנו השאלה איך היו נראים פני ההיסטוריה אילו התנועה הציונית הייתה מגיעה לזמנים הקריטיים של המאבק למען הקמת מדינת ישראל כשהיא מאוחדת ואיתנה? איך היו נראים פני ההיסטוריה אילו המחנות היריבים היו מתגברים על המחלוקות, ומקימים את מדינת ישראל, בכוחות משותפים, לא ב-1948 אלא עשור קודם לכן, ב-1938? כאז גם היום, ההיסטוריה לא תסלח לנו, אם בגלל יריבות אידאולוגית נסמן אויבים מבית ונשכח את המטרה המשותפת של הבטחת עתידה ושגשוגה של מדינת ישראל והעם היהודי. ההיסטוריה לא תסלח לנו אם לא נבחין בין עיקר לטפל ואם לא נדע להגיע חזקים יותר אל מול האתגרים הרבים שעוד נכונו לנו," הוסיף הנשיא.

"כמו משה רבנו גם ז'בוטינסקי לא נכנס בשערי הארץ המובטחת ולא זכה לראות בהקמת המדינה עליה חלם וּלמענה לחם. אין לי ספק כי לו היה חי איתנו, הוא היה מביט בגאווה במדינה המשגשגת שהוא הניח את היסודות להקמתה. מי ייתן ובימים אלו נלמד גם אנחנו לפעול יחד, על אף חילוקי הדעות, הפערים האידאולוגיים, והוויכוחים הכנים על הצורה והדרך, לטובת עתידה וביטחונה של מדינת ישראל, העם היהודי, והחברה בישראל. יהי זכרו של זאב ז'בוטינסקי חרות על לב האומה מדור דור," חתם הנשיא.