נשיא המדינה נשא את נאום "מזרח תיכון מתחדש" במסגרת ועידת האקלים של עיתון הארץ והאוניברסיטה העברית 

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברים היום, יום רביעי, כ"ב באדר א׳, 23 בפברואר, בוועידת האקלים והסביבה של עיתון הארץ והאוניברסיטה העברית, שהתקיימה בירושלים.  

מצורפים דברי הנשיא במלואם:

חברים יקרים, זוהי ללא ספק שעת חרום. משבר האקלים הגלובלי רק מחריף ומכה בנו במלוא הכוח, וכפי שכבר נאמר לצערנו זו רק ההתחלה. המשבר הזה מדיר שינה מעיניי. זאת הסיבה שעם תחילת כהונתי כנשיא המדינה, הצהרתי שאפעל בכל האמצעים העומדים לרשותי, כדי להתמודד עם המשבר. הקמתי את "פורום האקלים הישראלי", בהובלתו של חבר הכנסת לשעבר הד"ר דב חנין, ובניהולה של ד"ר זהר ברמן. קבוצות העבודה הרבות של הפורום מתכנסות ודנות בהיבטי המשבר, ואני שמח לבשר ששיתופי הפעולה מניבים ניצנים של פתרונות חשובים.

אני מבקש להודות במיוחד לחברתי השרה להגנת הסביבה – תמר זנדברג – וכל צוות משרדה, על שיתוף הפעולה המצוין, אני מבקש להודות לארגון חיים וסביבה, ליושבת הראש, חברת הכנסת לשעבר רחל עזריה, וכן לכלל השרים ולגורמי המקצוע במשרדים, שמתגייסים למשימה.

מכובדיי, האתגר הוא לא אתגר אישי, קהילתי או מדינתי בלבד. משבר האקלים הוא משבר כלל עולמי, ואנחנו במזרח התיכון צריכים בראש ובראשונה להבין אותו ברמה האיזורית, כי ההשפעה שלו היא דרמטית. הרשו לי לסבר את האוזן: הדו"חות המדעיים השונים המתייחסים למזרח התיכון, של קתדרת חייקין לגיאו-אסטרטגיה, של המשרד להגנת הסביבה, של ה-IPCC של האו"ם, ועוד מכוני מחקר רבים – צופים באזורנו עלייה של 4 מעלות צלזיוס בממוצע, צמצום כמויות משקעים של בין 10 ל-20 אחוזים בממוצע; התגברות של הצפות, שיטפונות, גשמי זעף, ועומסי חום; ועוד נתון מטריד במיוחד – עליית פני הים עם השלכות מסוכנות לרצועת החוף שלנו.

למי שלא הבין מהו משבר האקלים – אני אסביר: מדובר בקטסטרופה. קטסטרופה עבור כולם, למי ששוכנים לחוף הים, לתושבי האיזורים שיהפכו למידבר, לנפגעי ההצפות וגלי החום הקטלניים.

זה אומר חשש למיליוני פליטים עקורים מבתיהם באפריקה ובמזרח התיכון; זה אומר משבר אפשרי בעזה; זה אומר היתכנות לאסונות – בקפריסין, יוון וטורקיה – זה אומר השלכות על כולנו, כל מי שזוכה לקרוא למרחב היפהפה הזה "בית". זו לא קטסטרופה עתידית, מדובר בכאן ועכשיו. באיום קיומי לכל דבר.

בעולם כולו מבינים שמדובר במצב חירום. מה שברור הוא – שלא ניתן להתמודד עם האתגר הזה באופן פרטני כל מדינה רק בפני עצמה.

אני מאמין שכל משבר צופן בחובו גם הזדמנות, וגם כאן,  בפנינו, הזדמנות בקנה מידה היסטורי. ואני מתכוון לשיתוף הפעולה האיזורי במאבק במשבר האקלים. 

בפרפראזה על הביטוי המוכר, אני מאמין שהגיעה העת ל"מזרח תיכון מתחדש". זו לא אמירת כנף, מן השפה ולחוץ, אלא תפיסה שמבוססת על ניתוח מעמיק ושיחות עם מנהיגים שונים באזורנו ועם גורמים משפיעים ורלוונטיים באזור ובעולם כולו.

רק שערו בנפשכם שיתוף פעולה עם שכנותינו במזרח התיכון, עם שתי המארחות הבאות של ועידות האקלים העולמיות – מצרים – שם הנשיא א-סיסי והשרה לאיכות הסביבה, ד"ר יסמין פואד מובילים מהלכים פורצי דרך שיגיעו לשיאם כשמצרים תארח בקיץ הקרוב את cop 27. ואיחוד האמירויות שבביקורי שם נוכחתי במו עיניי עד כמה הפכה להיות שחקן עולמי ומעורר השראה בתחום האנרגיות המתחדשות והגנת הסביבה, ושכידוע תארח את cop 28. ויחד איתן ירדן, בחריין, מרוקו, סעודיה, ועוד ועוד, וכמובן גם שכנינו הפלסטינים.

הלוואי שנגיע ליום שבו יצטרפו גם לבנון וסוריה, שם משבר המים והבצורות המתמשכות באגן דמשק הסורי, לצד ירידה של עד 30% בכמות המים הראויים לשתיית אדם בהקשר הלבנוני, הן טרגדיה של ממש.

זה לא חלום רבותיי, הרי במובנים של אנרגיה מתחדשת, המרחב הזה אוצר בתוכו פוטנציאל עצום. המציאות מדברת בעד עצמה: בואו ננתח לרגע את חבל אילת-אילות המרחב שהפך להיות מופת ודוגמה עבור העולם כולו. אנחנו מדברים שם על כמעט 3 מיליון דונם – כלומר סדרי הגודל של יוסטון, טקסס – שמייצר היום אנרגיה מתחדשת של 150% ביום, וצפי ל100% בלילה בשנת 2025. כלומר מצב שבו כל האנרגיה באיזור מבוססת על אנרגיה מתחדשת. כולה! המציאות הפנטסטית הזאת היא הבסיס להסכם ההיסטורי בין ישראל, ירדן והאמירויות, עליו חתמה שרת האנרגיה קארין אלהרר, והיא הבסיס למעמד לו זכתה השרה בכנס המרשים במצרים.

עכשיו בואו נעשה את ההקבלה ואת המכפלות ונשרטט קווי מתאר במזרח התיכון כולו על בסיס הנתונים האלה. כשנעשה את זה, נבין שהאזור הזה – "המדבר הצחיח" האינסופי הזה – של אלפי קילומטרים שחשופים לשמש עזה – יכול להיות מקור של אנרגיה, בעצם מקור של חיים; לא רק לאיזור כולו, אלא גם – לאירופה, לאסיה, ולאפריקה.

גבירותיי ורבותיי, בחודש הקרוב אני עתיד לבקר בשכנותינו לחופי לים התיכון – יוון, קפריסין וטורקיה, ולהיפגש עם מנהיגיהן. לצד אלה אני שומר על קשר קרוב וחם עם ההנהגה במצרים, בירדן, באמירויות וברשות הפלסטינית; את כולם אני, יחד עם ממשלת ישראל, מתכוון לרתום לשותפות איזורית בהתמודדות עם משבר האקלים. הפלטפורמה קיימת, שיתופי פעולה בשדות שונים כבר מתממשים בשטח, החל מנושא מפרץ אילת, דרך התפלות המים, עבור במחקר ופיתוח משותף שמתבצע כמעט בכל רגע נתון, וכלה בהדברה ביולוגית באמצעות תנשמות.

הרשו לי לעצור לרגע ולספר לכם על הפרוייקט המופלא הזה – פרוייקט התנשמות (Barn Owls) – שלצערי לא הרבה מכירים אותו – ושאותו מוביל בישראל פרופ' יוסי לשם, הוא מודל מפעים שצריך ללמוד ממנו. זוג תנשמות מחסל עד 6,000 מכרסמים בשנה, וניתן לעשות בכך שימוש הדברתי טבעי. וככה – מה שהתחיל עם 14 תיבות קינון בקיבוץ שדה אליהו, הגיע ל-5,000 תיבות בישראל, ועוד אלפים במקומות שונים באיזור, ובהם: ירדן, קפריסין, יוון, מרוקו ועוד. לאחרונה גם באמירויות הצטרפו למיזם.

זו למעשה עוד הוכחה כיצד צורכי הטבע וצורכי האדם הבסיסיים ביותר נשזרים זה בזה ויוצרים שיתופי פעולה לא רק בין החי לאדם ולמרחב, אלא גם בין עמים ומדינות בכל האיזור. הנה לכם המצע לדיון ולמודל – האתגר האיזורי משותף לכולם, וכולם מרוויחים מהפתרון. רק בשביל להבין את המספרים – המיזם הדימיוני הזה הוריד ב-60 אחוזים את השימוש בחומרי הדברה נגד מכרסמים בישראל. מדובר לא רק בהגנה על הסביבה אלא גם בחיסכון כלכלי פנטסטי.

מכובדיי, בעולם של אינטרסים ושל חששות, בעולם של פרנויה בינלאומית – משברים גלובליים הם המנוע החשוב והטוב ביותר לשותפות. עלינו להילחם על כך בכל הכוח, ולפעול עד שנגיע לאותו "מזרח תיכון מתחדש". מדינת ישראל יכולה וצריכה להוביל מהלכים פורצי דרך. זה הזמן לפעול יחד ובשותפות למען עולם טוב יותר. זו לא זכותנו, זוהי חובתנו, כפי שנאמר בספר בראשית: "לְעוֹבְדָה וּלְשׁוֹמְרָה". ויפה שעה אחת קודם. ולוואי ונגיע ליעדים הנכספים. תודה רבה לכולכם.